גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

"וירא אליו..."

ב.

גדולת הכנסת האורחים של אברהם

ג.

"יוקח נא מעט מים"

פרשת וירא
שנת תשט"ז

הכנסת האורחים של אברהם

בראשית פרק יח

הערה: עיין גיליון וירא תש"ה, בייחוד בשאלות א-ב העוסקות אף הן בפסוקים ראשונים של פרשתנו וצרפם לזה!

א.  "וירא אליו..."

פסוק א'

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא..."

רש"י:   

ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה: אמר ר' חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.

רמב"ן:

ד"ה והנה שלושה אנשים: והנה פירוש הפרשה הזאת: אחרי שאמר (פסוק י"ז), כי בעצם היום הזה נימול אברהם, אמר שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוון לנבואה, לא נופל על פניו, ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת באלוני ממרא, להודיע המקום אשר בו נימול, וזהו גילוי שכינה אליו למעלה ולכבוד לו, כעניין שנאמר במשכן (ויקרא ט' כ"ג) "ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם" – זכו לראיית השכינה; ואין גילוי כאן וכאן לצוות להם מצווה לדיבור כלל, אלא גמול במצווה הנעשית כבר, ולהודיע כי כבר רצה אלוקים את מעשיהם. כעניין שנאמר (תהילים י"ז) "אני בצדק אחזה בפניך, אשבעה בהקיץ תמונתך".
וכן ביעקב אמר (ל"ב ב'): "ויפגעו בו מלאכי אלוקים", ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים.
וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו חז"ל ביורדי ים (=יוצאי מצרים שנקרע להם ים סוף) שאמרו (שמות ט"ו) "זה אלי ואנוהו" – "ראתה שפחה על היום מה שלא ראה יחזקאל הנביא" (מכילתא בשלח ג') – זכות להם בעת הנס הגדול, שהאמינו בה' ובמשה עבדו...
ואל תחוש להפסקת הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו" ולא אמר "וירא ה' אל אברהם"; אבל בפרשה הזאת רצה לסדר הכבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה ואמר, כי נגלית אליו השכינה, ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל את לוט אחיו בעבורו,
...וזו כוונתם (של רבותינו ז"ל), שאמרו "לבקר את החולה", שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו.
ועוד אמרו רבותינו (אבות דר' נתן פרק ב'): "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ' כ"א) – ומה זה שבנה מזבח לשמי - הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי – על אחת כמה וכמה.

1.

מה קשה לרש"י בפסוקנו?

2.

מה הראייה מלשון הכתוב לדעת רש"י, שפסוק זה הוא סיומה של פרשה קודמת, יותר משהוא פתיחה (או הקדמה) לפרשה הבאה?

3.

במה דומה פסוקנו לדעת הרמב"ן לפסוק ויקרא ט' כ"ג המובא בדבריו?

מה הקושי המשותף בשניהם?

4.

מה פירוש דברי הרמב"ן "ואין גלוי השכינה כאן וכאן..." לאלו שני מקומות בתורה התכוון?

5.

מהו הקושי בבראשית ל"ב ב' שמיישבו הרמב"ן ומה עניינו למקומנו?

6.

הסבר את דבריו המסומנים בקו.

מה הטענה נגד פירושו שיוכל הטוען לטעון, וכיצד מיישבה הרמב"ן, הסובר שאין לחוש לה?

7.

כיצד מפרש הרמב"ן את דברי המדרש על "ביקור חולים" המובא בדברי רש"י?

8.

השווה את דברי הרמב"ן האלה (מן "וזו כוונתם שאמרו: לבקר את החולה...") לדבריו

בבראשית ל"ז ט"ו:

ד"ה וימצאהו איש: ...ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקדוש ברוך הוא מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.

ובויקרא ט' ז':

ד"ה קרב אל המזבח: ...ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור, והיה מתיירא ממנו, נכנס משה אצלו, אמר לו: אהרן אחי, לא תירא ממה שאתה מתירא, הגס דעתך ובוא קרב אליו, לכך אמר "קרב אל המזבח". "ויקרב אל המזבח", בזריזות.
וטעם דבר זה, כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה', ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כעניין שנאמר (תהלים נא ה) "וחטאתי נגדי תמיד", והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו: הגס דעתך, שלא יהיה שפל רוח כל כך, שכבר רצה אלהים את מעשיו.

ועיין גיליון בלק תשט"ו שאלה 2!

הסבר על פי שלושת המקומות הנ"ל, מהי דרכו של הרמב"ן בפרשו לנו את מדרשי חז"ל?

9.

מה דעתו על שכר מצווה בהביאו את הפסוקים מתהילים י"ז?

ולשם מה הביא את הפסוק ההוא כאן?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר