דברי השבטים ליוסף לאחר מות יעקב

פסוק ט"ו

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף..."

פסוק ט"ז

"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ..."

בראשית רבה ק (ט):

ר' שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום, שאף השבטים דיברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים. הדא הוא דכתיב: "ויצוו אל יוסף לאמור אביך ציוה..." – והיכן ציוה? לא מצינו שציוה!

יבמות ס"ה ע"ב:

אמר ר' אליעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר: "אביך ציוה... כה תאמרו ליוסף אנא שא נא..".

רש"י, פסוק ט"ז:

ד"ה אביך ציוה: שינו בדבר מפני השלום, כי לא ציוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו.

רמב"ן, בראשית מ"ה כ"ז:

ד"ה וידברו אליו את כל דברי יוסף: ... נראה לי על דרך הפשט, שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה, והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם... ויסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו. ולכך נאמר "ויצוו אל יוסף לאמור: אביך צוה לפני מותו לאמור... אנא שא נא פשע אחיך..." (בראשית נ' ט"ז-י"ז), ואילו ידע יעקב בעניין הזה, היה ראוי להם, שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי לא יישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.

(השווה גם דברי הפסיקתא רבתי:

הרי כל שבחו של יוסף, שהיה מפליג על כבוד אביו, ולא נכנס אצלו בכל שעה?! שאילולא שבאו אחרים ואמרו לו: "אביך חולה", לא היה יודע? אלא להודיעך צדקו, שלא רצה להתייחד עם אביו, שלא יאמר לו: "האיך עשו בך אחיך?" – ומקללם... לפיכך לא היה הולך אצל אביו כל שעה.)