בנות צלפחד

פסוק ה'

"וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'"

רש"י:

נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א'): "והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי".

בעל צידה לדרך:

יש שפירשו, כי כיוון שגילו בנות צלפחד בטענותיהן שלא היה אביהן מעדת שונאיו של משה, היה בזה קירוב הדעת למשה, ואילו היה דן את דינם, היה כאילו נוטל שוחד דברים, ועל כן חשך עצמו מן הדין ולא רצה לדון אותן, ולא משום שנתעלמה הלכה ממנו. ואין זה נראה נכון!

פסוק ז'

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת"

רש"י:   

כתרגומו: יאות. כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה.

פסוק ג'

"וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח"

בבא בתרא קי"ח:

"והוא לא היה בתוך העדה" – זהו עדת מרגלים, "הנועדים על ה'" – אלו המתלוננים, "בעדת קרח" – כמשמעו.

רש"י:

ד"ה והוא לא היה: לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהיצו על ה' היה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא אחרים עמו.