ברית הכהונה לפינחס + הפטרה

הפטרה בירמיהו א'-ב' - ראשונה בין שבתות בין המצרים

(להפטרה, עיין גם גיליון שמות תשי"ט).

פסוק י"ב

"לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"

העמק דבר:

ד"ה את בריתי שלום: בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקב"ה, בירכו במידת השלום, שלא יקפיד ולא ירגיז. ובשביל שטבע המעשה שעשה פינחס להרוג נפש בידו היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כן. אבל באשר היה לשם שמים, משום הכי באה הברכה, שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום ולא יהא זה הענין לפוקת הלב.

ועיין כיוצא בזה בספר דברים ביוצאי עיר הנדחת:

העמק דבר, דברים י"ג י"ח:

ד"ה ונתן לך רחמים ורחמך: דמעשה עיר הנדחת גורם כמה רעות בישראל: האחת, שההורג נפש נעשה אכזר מטבעו... ואם נהרוג עיר שלמה בעל כרחנו עלינו להוביל אנשים רבים להורג ולהיות אכזרים... ועל זה הבטיח הכתוב שאם תעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה, ישוב ה' מחרון אפו "ונתן לך רחמים" – מידת הרחמים.

פרק ב' פסוקים ב'-ג'

"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ / אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ
לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר / בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' / רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה
כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ / רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם"

רש"י:

אם הייתם שבים אלי, תאוותי לרחם עליכם, כי זכרתי חסד נעוריך ואהבת כלולות חופתך שהכללתיך לחופה (ולשון הכנסה הוא) ומה הוא חסד נעוריך? לכתך אחרי שלוחי משה ואהרן, מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צידה, כי האמנתם בי.

רד"ק:   

אף על פי שאני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים, לא אעשה אותך כלה, כי זכרתי לך חסד נעוריך, וענין "חסד נעוריך אהבת כלולותיך" כמו שתרגם יונתן: דכרנא לכון טובות יומי קדם, רחמת אבהתכון דהימנו במימרי (זכרתי לכם טובות ימי קדם, אהבת אבותיכם שהאמינו בדברי).

שד"ל:  

"החסד" הוא באוהב ו"החן" בנאהב. (עיין בראשית ל"ט כ"א ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר).
וכאן הכוונה זכרתי לך החסד והדבקות שהייתי דבק בך בימי נעוריך ואהבתי אותך בימי כלולותיך, ולפיכך אף אם אענישך, הנה חסדי מאתך לא ימוש וקדש ישראל לה'.
ומכל מקום הנני מוכרח להוכיח אתכם על פניכם ולומר לכם: "מה מצאו אבותיכם בי עול".
כי דבקות האדם באל לא תקרא חסד, ואע"פ שהאוהב את ה' נקרא "חסידו", מכל מקום לשון "חסד" לא תמצא רק בין אדם לאדם או מהאל לאדם, ורק בדורות האחרונים (בנחמיה ובדברי הימים) אולי נקראו מעשי חסידות שבין אדם למקום בשם חסדים.

ר' יוסף קרא, מפרש פסוק זה:

את שכחת חסד שעשיתי לך מנעוריך, שגאלתי אתכם מתחת סבלות מצרים והולכתי אתכם במדבר וסיפקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה, והריני מזכיר לך חסד שעשיתי לך מנעוריך כשהלכת אחרי, "במדבר בארץ לא זרועה", וקראתיך "קודש", כמו שנאמר (שמות י"ט) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", וזהו "קודש ישראל לה'" כלומר: באותו פרק זמן כיניתי להם השם הזה.
ושמא תאמר: מה הנאה יש בו? מה טיבו של שם זה לקרות אתכם "קודש"? דבר גדול הוא לכם! אילו לא חללתם את שמכם בעבירות הייתם כקודש – מה קודש כל הנהנה ממנו חייב אשם – אף ישראל "כל אוכליו יאשמו".

פסוק ג'

"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה"

להבנת המושגים "קדש" ו"ראשית":

ויקרא כ"ב, ט':

רש"י:

ד"ה לא יאכל קדש: בתרומה הכתוב מדבר...

ויקרא כ"ב, י"ד-י"ט:

רש"י:

ד"ה כי יאכל קדש: תרומה.

דברים י"ח, ד':

"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ"