מכת החושך

פסוק כ"ב

"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים"

פסוק כ"ג

"לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים"

רש"י:

ד"ה ויהי חשך אפלה וגו' שלשת ימים וגו': חושך של אופל, שלא ראו איש את אחיו ג' ימים, ועוד שלושת ימים אחרים חושך-מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו: יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב...

ראב"ע:

ד"ה ולא קמו איש מתחתיו: מביתו, כמו (שמות ט"ז כ"ט) "שבו איש תחתיו" כי אנה ילכו בלא אור?

ד"ה ויט ידו: ולא ידעו שהיה שלושה ימים, אלא על פי ישראל שהיה להם אור.
והנה בים האוקינוס יבוא חושך עבה שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים... ואני הייתי שם פעמים רבות.

פסוק כ"ד:

ד"ה  ויקרא פרעה אל משה: אחר שלושה ימים שראו אור.

ר' יוסף אבן כספי:

ד"ה ולא קמו איש מתחתיו: עד כמה פעמים אני שונה "דיברה תורה בלשון בני אדם", "דיברה תורה בלשון הבאי". ודי במשל אחד כאלף אלפים, אך למבינים השוקדים בחכמה תמיד שהם ברוב זמניהם משכילים בפועל, אמנם בעבור שאין כל אדם בזה התואר, אוסיף תמיד לזכור משלים.
ואומר בזה, כי אף אצלנו בלשון רומי מבואר וידוע מנהג זאת ההעברה וההפלגה בלשון, עד שנאמר במוחלט על האיש שאינו הולך אנה ואנה בריחוק מקום - שהוא אינו זז ממקום אחד, או נאמר עליו במוחלט, שאינו עושה תנועה כלל.
והנה אמרו (שמות ט"ז כ"ט) "שבו איש תחתיו" מבואר גם כן שקבלת הקדמונים הקרובים למשה רבנו המודיע על פה פירוש התורה כולה אות אות ומילה מילה לאהרן וליהושע, הנה הוא גם כן על מיעוט התנועה חוץ לעיר, ואין עניינו אף "מביתו" כמו שיאמר אבן עזרא. למה לא יצאו מביתם כלל? וכן המשיך בזה פירושים. אני נוטה מהם; ואני חושב כמו שהיה חושב הוא, רצוני: כמו שחשב הוא (ר' אברהם אבן עזרא) שפירושו הוא פירוש משה, כן אני חושב על פירושי, עד שכן פירש משה לאהרן וליהושע באותו הפסוק, עד שפירש להם, כי נאמר על אדם למיעוט תנועתו בחיוב שהוא "יושב תחתיו" או בשלילה כשאמרנו "אינו קם מתחתיו" או "אינו יוצא ממקומו"
וכן כל הדומה לזה מאלו ההעברות וההפלגות, הוא נהוג ומוסכם בלשון העברי, וגם בערבי וברומי ובכל הלשונות, וכן הפילוסופים יתנהגו בזה תמיד כמו שמבואר בספריהם.
ולכן נכון מאד שיהיה פירוש זה שאינם מרחיקים העיר רק באלפים אמה בקרוב, כמו שהוא פירוש אמרו "ולא קמו איש מתחתיו". והטעם: "אינם הולכים לעבוד בשדות ובכרמים, כי היה שם חושך לא נהיה כמוהו".
ואולם אמרתי "לא נהיה כמוהו", כי במצרים ישקוד חושך מאד מאד, בעבור עליית אדי היאור מאד, עד שכל יום לא ישלוט השמש עד קרוב מחצי יום, וה' יתברך הוסיף על זה הוספה נפלאה, כמו שהוסיף על מציאות הצפרדע והארבה. ועוד אדבר על זה.
ואולם אומר עתה, שכל מיסדי לשון הסכימו לעשות ולנהוג העברות לסיבה הכרחית, והוא כי בהעברות יעלמו העניינים הסודיים מן ההמון אשר אין ראוי בשום פנים שיודעו אותם הסתרים להם, כי לעוֹצם זהרם וחוזק אורם יחשיך עיניהם, כמו שאור השמש יחשיך אור העטלף. ולכן על דרך משל טוב מאד שהמון העם יבינו, כי אמרו בזה "לא קמו איש תחתיו" טעמו: לא קמו מארבע אמות שלו אשר הוא יושב בהן, או אף עומד ניצב עד שהיו רגליו כמו תקועים במסמרים וביתדות. ואילו נאמר להם זה הפירוש, ונראה להם זה האור הבהיר, יחשכו עיניהם לגמרי, וגם יתהוללו וישתגעו ויזיקו לנו ולזולתנו.
ומה לנו בזה הצער?! הם בחשכה ילכו ואנחנו ננוח על משכבותינו בשלום. והקש על זה - אז דעת אלוהים תמצא!

ד"ה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם: זה עד נאמר כי אמרו (כ"ב) "ויהיה חשך... בכל ארץ מצרים" פירושו עיר מצרים וסביביו, עד שטעם אומרו "ולכל בני ישראל היה אור..." פירושו בארץ גושן אשר שם מושבם, כי היא עיר מושבותם. וזה כמו שקדם בברד (ט' כ"ב) "ויהיה ברד בכל ארץ מצרים" ואמר שם (ט' כ"ו) "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד".
ולכן הנמצאים מבני ישראל בעיר מצרים עובדים עבודתם היו בכלל החושך, כמו שהיו בכלל הברד.
אמנם מדעתי הם לא היו מתפחדים כמו המצרים, כי נכון לבם בטוח בה'.
ואמנם מה שאמר ר' אברהם אבן עזרא, כי בני ישראל שהיה להם אור הודיעו לאנשי מצרים כי עמדה זאת המכה שלשת ימים, תמה אני על זה החכם השלם מאין לו אלו הנבואות ומאין יחדש אלו החידושים? אבל אנחנו נמשיך הענין על מכונו, והמאמרים שיהיו דבורים על אופניהם; וזה כי אף על פי שיהיה החושך כפירושו, למה לא ידעו זאת אנשי מצרים אלא על פי ישראל? (כמו שאמר הוא ז"ל) והלא היו אז במצרים – וכן היום – כמה חרטומים ויודעים בכמה כלים בשיעור כ"ד שעות, שהוא תנועת הגלגל היומי, ועוד הנה כלי החול עשויים לזה השיעור, והנה גם היום שאבדה מהם כל חכמה אין בית שאיננו שם.
ועוד: למה יאמר זה אבן עזרא? האם כתוב בתורה שידעו זה המצרים? אבל התורה מגדת לנו אמתת המאורעים, והנה המצרים סבלו זאת המכה כמו שיגזור הבורא, וכבר הודעתיך כי אף בעת המכה הזאת יוכל פרעה וזולתו לדבר עם משה. ועם החושך חזק ועצום והנר לא יעלה להב, אבל ישיאו משואות ויאירו מעט מעט.
וכאשר סבל פרעה זאת המכה שלושה ימים, קרא למשה בסוף השלישי בעבר ואמר לו דבריו, ומשה הודיעו אז שיוחיל עד הלילה הבאה תיכף ובחציו ימות מהם עם רב אשר לא ימד.

פרק י"א פסוק א'

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם
אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה 
כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה"

רש"י:

ד"ה כלה: גמירא, כלה כליל כולכם ישלח.

רשב"ם:

כלה: הכל - גברים, נשים, טף ומקנה.

אברבנאל:

אמרו "כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה" רצונו לומר, כשלחו אתכם יהיה עת כליה ולכן גרש יגרש אתכם...
אפשר לפרש כשלחו כלה, כאשר ישלח אתכם כלה הנגע ואחר כך יגרש, שלא תחשוב שיגרש אתכם בטרם שיכלה הנגע וינצל ממנו, אבל זה וזה יהיה מנוגע בתכלית הנגע, ואחר כך ישלח אתכם.

ספורנו:

ד"ה ישלח אתכם מזה כשלחו: באותו האופן ששלח כבר מרצונו אותך ואת אהרן בשבט עברתו כאמרו (י' י"א) "ויגרש אותם, מאת פני פרעה", באותו האופן ישלח אתכם עתה מוכרח בצרתו.

ד"ה כלה גרש יגרש אתכם: אבל אז גירש את שניכם בלבד ומפניו בלבד, אמנם עתה יגרש את כולכם מכל זה המקום...

העמק דבר:

ד"ה כלה: לא יחשבו עוד שישלח על משך שלשה ימים אלא לגמרי, יציאה לחרות.

קאסוטו:

...ואז כשלחו, מיד כשיגמור בנפשו לשלוח, ישלח שילוח גמור בלי שום הסתייגות, מעין גירוש שלם.