נדרים

דברים פרק כג, פסוקים כב - כד

עיין לענין נדרים בפרשה זו גיליון כי תצא תשי"א.

פסוק כ"ג

"וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא"

רמב"ן:

בעבור שהמקריבים עולה וזבחים יש להם שכר טוב כענין שכתבו (תהלים ס"ו) "כי עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים, אעשה בקר עם עתודים סלה". "אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי". ואף בקרבנות הבאים בנדבה כתיב (ויקרא א') "ונרצה לו לכפר עליו" ואומר (ויקרא א'): "ריח ניחוח לה'". ואם כן – הרי הנדרים זירוז במצווה וכתיב (תהלים קט"ז) "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו", לפיכך יאמר הכתוב: הישמר בנדריך, כי אף על פי שהם זירוז בקרבנות השם, אשר הם לך לרצון, אם תידוֹר – תבוא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר לשלמו; ואם לא תידור, לא תמצא חטא בענין כלל, כי אפילו לא תקריב קרבן כל ימיך לא יהיה בך חטא.
אם כן תשמור מוצא שפתיך, כאשר תוציא הדבר מפיך, ועשית אחרי כן כאשר דיברתי להשלים כל אשר נדבה רוחך להוציא מפיך.
ועל הדרך הזה אמר שלמה (קהלת פרק ה'): "כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים..." החושבים לעשות מצוה כאשר ידרו נדרים רבים להיות להם זירוז למצוה שחשבו לעשות, ולא יחשבו בלבם לא דעת ולא תבונה לאמור: אולי לא תמצא ידי להשלים כל אלה; אבל יחשוב, כי הרצון אשר היה לו בעת נדרו, יחשב לו לטובה.
ולפיכך יזהיר עוד: (קהלת שם) "אל תתן את פיך לחטא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא", כלומר: שלא תרבה בנדרים וכאשר לא תקריבם תאמר לפני המלאך האכזרי אשר ישולח בך כי שגגה היא, שהייתי סבור להקריבם ובלב שלם נדרתי אותם ועתה לא מצאה ידך לעשות כן. כי האלוהים יקצוף על קול נדריך, וחיבל המלאך הנזכר כל מעשה ידיך.

לשם מה מביא הרמב"ן את פסוקי תהלים (מזמור ס"ו ומזמור קט"ז)?

מהם הנימוקים לעמדה השלילית כלפי הנדרים – לדעתו?

איך אפשר להסביר על-פי הרמב"ן את הפליאה הסגנונית שלא נאמר "כי לא תדור – לא יהיה בך חטא" אלא נאמר "כי תחדל לנדור"?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר