ההקדמה לברכות השבטים
דברים פרק לג, ג
| א. | בביאור הפסוק "אף חובב" וכו' |
"אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ"
רש"י:
ד"ה אף חובב עמים: גם חיבה יתירה חיבב את השבטים. כל אחד ואחד (מן השבטים) קרוי "עם" שהרי בנימין לבדו היה עתיד להיולד, כשאמר הקדוש-ברוך-הוא ליעקב (בראשית ל"ה, י"א) "גוי וקהל גויים יהיה ממך".
ד"ה כל קדושיו בידך: נפשות הצדיקים גנוזות איתו, כעניין שנאמר (שמואל א' כ"ה, ט') "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך".
ד"ה והם תוכו לרגליך: ראויים הם לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגליך בסיני.
ד"ה תוכו: לשון פועלו, הִתְוַכּוּ לתוך מרגלותיך.
ד"ה ישא מדברותיך: נשאו עליהם עול תורתך.
דבר אחר:
ד"ה אף חובב עמים: אף בשעת חיבתן של אומות העולם, שהראית לאומות פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם.
ד"ה כל קדושיו בידיך: כל הצדיקים וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם.
ד"ה והם תוכו לרגליך: והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך.
ד"ה ישא מדברותיך: מקבלים גזירותיך ודתותיך בשמחה ואלה דבריהם: תורה אשר ציוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה.
הם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך, לא יחושו לרעב ולצמאון ומכת נחש ועקרב, רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו, וזה כענין שנאמר (ירמיהו ב') "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר ובארץ לא זרועה".
אף חובב עמים: מגזרת ארמית מלשון (שמות י"ט, ה') "והייתם לי סגולה" ו"עמים" "עמים הר יקראון". וכל קדושיו הם שבט לוי. בידך שהם סביבות הארון. והם תוכו לרגליך – ילכו על דרכך, וטעם "בידך" שתשמרם.
ישא מדברותיך: כי הם ילמדו התורה, והם המעתיקים של תורה שבעל פה.
אף חובב עמים: גם אומות העולם כגון ערב רב ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל סחורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב"ה וקיבלם ושכן עליהם (= שהוא פירושו של "בידיך" ושל "תוכו לרגליך"), כדכתיב במזמור "יקום אלוקים" (תהלים ס"ה): "רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן... אדוני בם סיני בקדש. עלית למרום... לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלוקים". (ותרגם יונתן: סרבניא די מתגיירין ותייבין בתתובא – הסרבנים המתגיירים ושבים בתשובה – שרת עליהן שכינת יקרא דה' – שורה עליהם שכינת יקרו).
אף חובב עמים: אף על פי שאתה חובב כל העמים, כאמרך (שמות י"ט, ה'): "והייתם לי סגולה מכל העמים" – ובזה הודעה שכל המין האנושי סגולה אצלך, כאמרם ז"ל בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם", מכל מקום "כל קדושיו" – של קדש של אש דת "בידיך", כצרור הכסף שהם חביבין משאר המין, כאמרו (שמות שם): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכאמרם ז"ל בפרקי אבות: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", "והם תוכו" – נשברו, התפללו ברוח נשברה להדום רגליך בסיני.
ישא מדברותיך: אמרו אל האל יתברך: ישא אלינו משה את מדברותיך, שהם התורה שציוה לנו. שהיא "למורשה לקהלת יעקב" – מקובלת עלינו ועל בנינו למורשה.
א. |
מי הם "העמים" לפי כל הפירושים הנ"ל? סדרם לקבוצות. |
| ב. |
מקובלנו מפי מפרשי רש"י, שאין רש"י מביא פירוש שני (דבר אחר) אלא אם כן לא הניח הראשון את דעתו. הסבר מהי החולשה בפירושו הראשון של רש"י, שהצריכה אותו לפרש פירוש שני, ומה תיקן בפירושו השני? |
| ג. |
מה ראה רש"י לפתח פירושו במלים "גם חיבה יתירה חיבב את השבטים" – מה ראה צורך להוסיף מילים אלה על הנאמר בכתוב? |
ד. |
מה ראה להוסיף מילים "ראויים הם לכך"? |
ה. |
למה תרגם בפירושו הראשון מילת "ישא" ללשון עבר "נשא עליהם" ובפרושו השני ללשון הווה "מקבלים גזרותיך"? |
ו. |
למה הוסיף מילת "עול תורתך"? |
ז. |
מה ראה רש"י – בפירושו השני – להוסיף לפסוק ב' שלוש תיבות "אחזנוה ולא נעזבנה" – מה תיקן בזה? |
ח. |
במה שונה ספורנו מכל הפירושים? |
