פסוק ב'
"בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"
רש"י:
ד"ה לא אוכל עוד לצאת ולבוא: יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" (דברים ל"ד) – אלא מהו "לא אוכל"? איני רשאי, שניטלה ממני רשות וניתנה ליהושע.
ד"ה וה' אמר אלי: זהו פירוש "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" – לפי שה' אמר אלי.
דבר אחר לצאת ולבוא: בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה.
| 1. |
האם הלך רש"י בפירושו ל"לא אוכל" בדרך אונקלוס?
עיין דברים י"ב י"ז
"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ"
אונקלוס:
לית לך רשו למיכל בקרויך
ודברים י"ז ט"ו
"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי"
אונקלוס:
לית לך רשו למנאה עלך גבר נכרי |
| 2. |
בעל לבוש האורה, לפסוקנו ברש"י:
מקשין העולם: למה לא פירש רש"י הדבר אחר על "לצאת ולבוא" מיד למעלה, אחר שפירש שניטלה ממני הרשות... היה לו לומר מיד: דבר אחר: לא אוכל לצאת ולבוא בדברי תורה?
ואני אומר שאינה קושיה.
נסה להסביר למה אינה קושיה ונכון וטוב הוא שהקדים רש"י פירושו ל"וה' אמר אלי" ל"דבר אחר"! |
פסוק ב'
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם"
רמב"ן:
וזה לנחם אותם על עניינו: כלומר: אני זקן, ואין לכם עוד תועלת ממני, ועוד, כי ה' ציוני "לא תעבור שם", ואל תפחדו ואל תיראו כי ה' יעבור עמכם, לא יסלק שכינתו מכם בעבורי, ויהושע הוא העובר לפניכם במקומי. ואף על פי שמשה רבנו היה בתוקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", אמר להם כן לנחמם.
ורש"י כתב: "לא אוכל" – לפי שה' אמר אלי לא תעבור את הירדן ואינו נכון.
ועל דעת ר' אברהם (אבן עזרא) "לצאת ולבוא" במלחמה, כי חלשו כחותיו בזקנתו – וגם זה איננו נכון.
ורבותינו אמרו: מלמד שנסתתמו ממנו מעינות חכמה – והיה זה במעשה נס, שלא ידאגו לתת גדולה ליהושע בפניו.
| 1. |
מה רמז מצא הרמב"ן בפסוק שאמר משה את דבריו לישראל כדי לנחם? |
| 2. |
מה ראה הרמב"ן לומר עד דברי רש"י 'ואינו נכון', הן הוא מסכים עם רש"י, שהיה משה רבנו אז "בתוקפו ובבריאותו"? |
| 3. |
למה הוסיף על דברי מדרש רבותינו (המובא גם ברש"י בדבר אחר) ש"היה זה במעשה נס"? מה תיקן בהוספה זו? |
פסוק ג'
"ה' אֱ-לֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ"
העמק דבר:
הנה ראינו בפרשה זו ארבע לשונות של השגחה: ראשונה "הוא עובר לפניך"... ויש להקדים לשון גמרא פסחים ז': אמר שמואל: כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, מאי משמע דהאי "עובר"? לישנא דאקדומי הוא... אביי אמר מהכא (מיכה ב): "ויעבור מלכם לפניהם".
וקשה: למאי אמר שמואל בלשון שנצטרך לפרש (=למה בחר ביטוי בלתי רגיל, סתום, זה "עובר לעשייתן")? לימא "קודם עשייתן" או "לפני עשייתן"! אלא יש בזה כוונה עמוקה. "לפני" או "'קודם" במשמע שלא התחיל עוד במצווה כלל. משום הכא אומר לשון "עובר" דמשמעו סמוך ממש, שיאחז בידו דבר המצווה, ואז יתחיל לברך, וזהו משמעות המקרא "ויעבור מלכם לפניהם", שברור שאין המלך מתחיל לילך, עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול...
מעתה נבין הפרש בין הא דכתיב בשעת יציאת מצרים "וה' הולך לפניהם יומם..." דמשמעו קודם שהלכו ישראל, שהרי באמת לא עשו ישראל מאומה, הן בקריעת ים סוף הן בהריגת נחשים ועקרבים, אבל עתה אמר משה שלא יהיה כן, אלא ה' עובר לפניך, סמוך לפעולתך...
| 1. |
הסבר לפי דבריו אלה, מה הוא ההבדל בין אופן השגחת ה' על ישראל עד מות משה, ובין אופן השגחתו על ישראל מכאן ואילך. |
| 2. |
מה הן ארבע לשונות ההשגחה בפרשתנו (ל"א א'-ט')? |
