הקמת המשכן

פסוק י"ז

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן"

פסוק י"ח

"וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

פסוק ל"ג

"...  וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד"

רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית):      

..."ויכל משה... ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן". והיה לאות כי כל המלאכה כולה היתה לרצון, כי כולה היתה "כאשר צוה ה' את משה", ושהושגה התכלית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
וכשם שנאמר בהר סיני בפרק כ"ד ט"ז: "וישכן כבוד ה' על הר סיני..." כן היה עתה – לאחר שמצאה התורה משכן לה בין בני אדם עלי אדמות – משכן זה למקום גילוי כבודו בארץ, וכן התקיים בם מה שנאמר במזמור ס"ח: ה' בם סיני בקדש.
וכשם שנאמר שם (בפרק כ"ד ט"ז) בהר סיני: "ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" – כן נאמר גם כאן (פסוק ל"ה) – בתחילה: "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, כי שכן עליו הענן" – ונאמר רק אחר כך ויקרא א' א': "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו".

בנו יעקב, התורה, עמוד 154 (תרגום מגרמנית):

הקב"ה הביא את עם ישראל אליו בנהלו אותם ממצרים אל הר סיני. ונאמר שם (פרק י"ט) "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדש". "תשמעו בקולי" – אלה עשרת הדברות. "ושמרתם את בריתי" אלו הם עשרת הדברות והמשפטים (פרק כ"א-כ"ג), הקמת "גוי קדוש" היא ע"י בנין המקדש ומינוי הכהנים.
לתכלית זו על משה לעלות ההרה (כ"ד ט"ו): "ויעל משה אל ההר ויכס הענין את ההר, וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן...".
יוצא מכאן שיש בהר סיני הבדלי דרגות: (כ"ד ד') "ויבן מזבח תחת ההר". כאן עמד המזבח, גם העם. לאחר מכן (ה' ט') "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" לדרגה גבוהה יותר. משם ומעלה מלווהו רק יהושע: (י"ג) "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוהים". ולמעלה – אל שיא ההר - עלה משה לבדו: (י"ח) "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר".

לתיאור זה השווה את אהל מועד למחרת הקמתו בפרשתנו מ', ל"ד-ל"ה.

פסוק ל"ב

"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד
וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ"

ספורנו:

הפעולה כולה על שלמותה נעשתה ע"י כל ישראל, כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת לבם לעשות רצון קונם.

פרק ל"ט, פסוק ל"ג

"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה"

רמב"ן, פרק ל"ו פסוק ח':

ד"ה ויעשו כל חכם לב:...ואחר שהשלים כלל ופרט במעשה, הזכיר ההבאה אל משה בדרך הכלל ואמר "ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו", להגיד חכמתם שהביאו אליו הכל כסדר, כי לא הביא אחד מהם מלאכתו לפניו עד שנשלמה כל המלאכה, כאשר אמר "ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד". ואחרי שנשלמה, נאספו כולם והראו אותה אליו כסדר. אמרו תחילה: "רבנו משה, הנה האהל והנה כליו", ואחרי כן: "הנה הארון והנה בדיו", וכן הכל.
והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו "כאשר צוה ה' את משה", אבל באלה הפקודים בבגדי כהונה יזכר כן בכל דבר ודבר. והטעם, כי כָּלַל מלאכת המשכן בפסוק שאמר בסוף (ל"ח כ"ב) "בצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' את משה".
ואולי היה זה מפני שינוי הסדר, כמו שהזכירו רבותינו.
ועל הכלל: כל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש: יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים, שהרי פרשת אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה.

פסוק כ"א

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"

תנחומא פקודי ז':

ולמה עשה חשבון? הקב"ה מאמין, שנאמר (במדבר י"ב) "עבדי משה בכל ביתי נאמן" – ומשה נתן חשבון?! אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר (ל"ג ח') "והיה בצאת משה... יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחר משה". ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ראה צוארו! ראה שוקיו! אוכל משלנו, שותה משלנו! וחברו משיבו: ריקה! אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין – מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר?
כששמע כן, אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם: "אלה פקודי המשכן".