בני קהת

במדבר פרק ד, פסוקים א - כ

פסוקים י"ח-כ'

"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"

רש"ר הירש:

למעלה נאמר שכלי הקודש שעל בני קהת לשאתם ינתנו להם רק אחרי כיסויים, בכדי שלא יגעו אל הקודש בגילויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכיסויים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש". אם לא נשגה בהבנתנו את האיסור הזה, הרי כוונתו היא שכלי הקודש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם. חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם, ואילו היו משהים הבטתם החושנית, הסתכלותם בעיני בשר, בכלי הקודש בזמן כיסויים, היה נפגם ואף מתחלל מלוא תפקידם זה.

אברבנאל:

"וזאת עשו להם" רצונו לומר בעבורם, ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קודש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים, כדי שלא ימותו בהרסם לראות.

מה ההבדל בין שתי דעות אלה בטעם האיסור של "ולא יבואו לראות"?

נגד איזו תקלה מוסרית בא איסור זה להילחם לפי דעת כל אחד מן הפרשנים האלה?

כיצד מתבארים הפסוקים שמואל א', ו' י"ב-כ"א בעזרת פסוקינו?

מה היו המניעים שגרמו לאנשי בית שמש לעבור על איסור זה שבפסוקנו?

(עיין לשם תשובה בשמואל א' פרק ו', ד'-ה'-ו' שם!)

שאלה קשה שאלה קשה ביותר