בני קין

פסוקים כ"ג –כ"ד

"וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה"

נחלקו המפרשים בכוונת שיר זה, אם הם דברי התנצלות של למך או דברי התפארות.

עיין בדברי המפרשים האלה וסדרם לקבוצות:

רב סעדיה גאון, ספר הגלוי קע"ד:

... הכוונה בזה לאחד משני דברים תשובת למך מחטאיו למען נשוב מחטאינו, "כאשר נפרש "כי איש הרגתי" בהחלט (=בחיוב), נאמר: אם ייהרג ההורג את קין, יוקח ממנו נקמה גדולה – אף כי קין בעצמו הרג – ולמך שהרג איש וילד, מכל שכן שייקחו ממנו נקמה בעבורם יותר ויותר, ובייחוד מפני שהילד אין לו חטא כלל... ואם נתרגם "כי איש הרגתי" בשלילה, אזי נאמר: אם קין שהרג נפש, ינקם הרבה מרוצחו מפני שעשה תשובה, למך שלא הרג לא איש ולא ילד הוא הלא יותר ויותר יוקם ממי שירצחוהו.

רש"י:     

1. פסוק כ"ג:

ד"ה שמען קולי: שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן.

ד"ה שמען קולי: להשמע לי לתשמיש וכי איש אשר הרגתי לפצעי הוא נהרג וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג כלומר ע"י חבורתי בתמיה והלא שוגג אני ולא מזיד לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי .

פסוק כ"ד:

ד"ה שבעים ושבעה: לשון רבוי שביעיות אחז לו כך דרש רבי תנחומא.

2. פסוק כ"ד:

ד"ה כי שבעתיים: ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזה ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו.

ראב"ע, פסוק כ"א:

רמב"ן:

1. פסוק כ"ד:

ד"ה ויאמר למך לנשיו: ...אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור. ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין סלחתי לך, רק שלא יהרג, אבל יגבה חובו מזרעו, ולא ידעו מתי. וכן היה הדבר. ולמך נחם אותן לאמר, כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין, כי הוא נקי כפים ממנו, ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו...

2. פסוק כ"ד:

ד"ה ויאמר למך לנשיו: ...אבל הנראה בעיני, כי היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה. והיו נשיו מתפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון, וברא משחית לחבל. והוא אמר להן אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו. והזכיר כן לומר, כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות, שימית במיתה רעה יותר מן החרב, ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא.

רלב"ג:

... מה שאמר למך לנשיו, להורות על מיעוט פחדו מעונש ה' ושהוא לא היה משתדל לשוב אל ה' בכל כוחו, כדי שיסור חרון אף ה' מעליו, כי בלי ספק אם היה עושה כן, היה נמלט מהרע הנגזר לבוא עליו, כי חנון ה' ונחם על הרעה, וכבר העידה התורה במאמר כולל כי בכל דור המבול היו משחיתים דרכם ולא היה נמצא אז צדיק זולת נח...

ספורנו, פסוק כ"ג:

ד"ה שמען קולי: צועק עלי יגון.
ד"ה אמרתי: שאספר צערי.
ד"ה הרגתי לפצעי: חבלתי בצמי ממש שהיה הרוג אביו.
ד"ה וילד לחברתי: שהיתה החבורה במצמי ממש, במה שהיה ההרוג בני. 

פסוק כ"ד:

ד"ה ולמך שבעים ושבעה: שיהיה הצער שאצטער על זה כל ימי הרבה יותר מן הצער שהצטער קין על היותו נע ונד, וזה כי הצטער למך כל ימיו על שהרג את קין זקנו ותובל קין בנו, כפי מה שבא בקבלה.

מלבי"ם:

ד"ה שמען קולי: ואל תמרו את פי, כי איש אחד ועשה לי פצע והרגתי אותו ובעת ההרג נתן בי חבורה – שהיא קלה מפצע – והרגתי גם את ילדו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי, כי אין משפט נגדי בארץ, כי זרועי רמה.
ואם תאמר, שאענש בדיני שמים, אז אשיב כי אם קין שהיה הרוצח הראשון, בכל זאת אמר ה' שמי שיהרוג אותו ינקם על אחת שבע, כל שכן למך, שהוא תקיף יותר מקין והוא מושל ממשל רב, מי שיהרגהו ינקם פי שבעים ושבע, כי בניו ועבדיו יקחו נקמתו... ובזה יספר איך יצאו בני קין לתרבות רעה והתפארות ברצח, עד שגם את נשיהם הפחידו בהרג וטבח...

בכוונת הסיפור כולו אומר המלבי"ם:

הגם שקין ובניו יסדו עיר וקיבוץ מדיני ותקנו נימוסים ומלאכות להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תיתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם, לא יועילו הנימוסים, שאם יעמוד איש עריץ, יצחק לכל חוק ונימוס ויגזרו משפט וצדק...

והשווה לדבריו דברי קאסוטו, "מאדם עד נח" עמוד 130:

לאחר שהזכירה (התורה) החידושים שחדש קין ובניו בתרבות האנושית, מביאה היא את שירו של למך, המוכיח שעל יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. החמס היה שורר ובמעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים, דווקא המידות המגונות השנואות בעיני ה' היו נחשבות למעלה בעיני בני אדם. במצב שכזה לא היה אפשר ששופט כל הארץ לא יעשה משפט. כל ההישגים בתרבות החומרית אינם שווים כלום בלי המידות הטובות בדרכי המוסר...