תפילת משה

לתפילת משה בראש פרשתנו מקשה אברבנאל:

למה משתדל משה רבנו ע"ה כל כך על הכנסו לארץ ועל האריכו ימי חייו? האם לא היה יודע גודל מעלת נפשו ושבהפרדה מן הגוף תדבק בקונה ותהיה לה בעולם הנשמות עונג נפלא בלתי נערך ובלתי משוער עם העונג המושג אליה בהיותה עם הגוף?
ולמה אם כן היה בוחר בחיים הגשמיים האלה ובהכנסת הארץ יותר מאשר הסתופף בבית אלוהיו בעולם הנשמות?... ומי שנאמר בו (במדבר י"ב) "ותמונת ה' יביט" לא יכסוף לראיית יפי הרים ולתמונת הלבנון!

ובעל עקדת יצחק, תירץ קושיה זו:

וטעם השאלה לראות הארץ ולכבשה, כענין (יהושע ב') "לכו ראו את הארץ ואת יריחו", כמו שראה את הארץ הזאת (ארץ סיחון ועוג) אשר לקח, כי ירא משה מאד פן תהיה מיתתו להם (=לישראל) לפוקה ולמכשול לענין כיבוש הארץ.

פסוק כ"ג

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא"

ראב"ע:

הטעם: וכבר התחננתי, כי כאשר הזכיר יהושע ואמר (ג' כ"א) "צויתי", בעבור כי אינני עובר עמכם, כי התחננתי לה' לעבור עמכם, כי לגדולת ה' אין חקר "וחדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג' כ"ג).

תולדות יצחק:

הקב"ה נשבע "לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ' י"ב) והכוונה: לא תהיו מנהיגים בארץ ישראל; אבל לא גזר ה' שלא יכנסו לארץ, שאם גזר כן, היה ראוי לומר: "לכן לא תבואו אל הארץ אשר נתתי להם". ולפי שנשבע שלא יהיו מנהיגים, לא שאל משה שרוצה להביא לישראל אלא ביקש שיהושע יביאם ומשה יכנס כאחד העם. ולפיכך מה שעשה בראשונה הוא, שציוה את יהושע ואמר לו: "עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה, כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, לא תיראום...". ואחר שעשה את יהושע מנהיג, אז התחנן שיעבור הוא עִם ישראל, לא שיעבירם, וזהו שאמר (ג' כ"ג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" אחר שצויתי ליהושע.

שד"ל: 

אין צורך לדברי הראב"ע "וכבר התחננתי", כי "ואת יהושע צויתי" האמור למעלה (ג' כ"א) איננו במצות ה' פרטית, אלא אזהרה שהזהיר משה את יהושע מעין המאורע: "עיניך הרואות... כן יעשה ה'... לא תיראום". ואף על פי שידע משה כי יהושע עתיד להכניס את ישראל לארץ, לא מנע עצמו מן הרחמים, ובפרט כי לא ביקש לעבור כמנהיג אלא "אעברה נא" אפילו כהדיוט... ו"צו את יהושע וחזקהו ואמצהו" שנאמר כאן (ג' כ"ח) הוא מה שעשה משה לבסוף לפני כל העם, לא האזהרה שלמעלה, שלא היתה אלא בינו לבינו.