גיליון זה הוא המשכם של גיליונות האזינו תש"ב - תש"ג שעסקו בחלקה הראשון של השירה.
למבנה השירה כולה עיין גיליונות האזינו תש"ו, תש"ז.

א.	שאלה כללית

1.

איזה שם תוכל לקרוא לקטע השירה המתחיל בפסוק י"ט?

2.

באיזה פסוק נגמר קטע זה?

ב.	"בניו ובנותיו"

פסוק י"ט

"וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו"

ספרי:

והרי דברים קל וחמר: ומה בזמן שמכעיסין קרויים "בנים", אילו לא היו מכעיסים, על אחת כמה וכמה.

1.

מה התמיהה שרצה הספרי לישב?

2.

התוכל לישב תמיהה זו בדרך אחרת, לפי הפשט?

רמב"ן:

ד"ה מכעס בניו ובנותיו: הזכיר הכתוב הבנות בכאן שלא כמנהג, כאשר אמר למעלה (פסוק ה') לא בניו, וכן בכל מקום יזכיר הבנים, והבנות הן בכלל. אבל זה מרמזותיו כי יהיה בדור החורבן רשע הנשים ופשעיהם גדול מאד להכעיסו, כי היו נצמדות לעבודה זרה ביותר והן שמפתות את האנשים לעבדה, כאשר מפורש בדברי ירמיהו (מ"ד ט"ו) ויענו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול, והן שהעיזו פניהם בנביא לאמר לו (שם פסוק י"ז) עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים.
וכתוב עוד שם מפורש (פסוק ח') להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים, וכתוב עוד שם (פסוק ט') השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותיכם ואת רעות נשיכם. וביחזקאל נאמר (ח' י"ג-י"ד) עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים ויבא אותי אל פתח שער בית ה' וגו' והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז.

3.

מה הקושי שרצה הרמב"ן לישב, ומה רצה להוכיח בעזרת הפסוקים מירמיהו מ"ד?

ג.	שאלות ודיוקים ברש"י

פסוק כ"ה

"מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה"

רש"י:

מחוץ לעיר תשכלם חרב גיסות. ומחדרים אימה: כשבורח מן החרב חדרי לבו נוקפים עליו מחמת אימה והוא מת.
דבר אחר: ומחדרים אימה: בבית תהיה אימת דבר כמו שנאמר (ירמיה ט') "כי עלה מות בחלוננו" וכן תרגם אונקלוס.
דבר אחר: מחוץ תשכל חרב: על מה שעשו בחוצות שנאמר (ירמיה י"א) "ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת", "ומחדרים אימה" – על מה שעשו בחדרי חדרים, שנאמר (יחזקאל ח') "אשר זקני ישראל עושים איש בחדרי משכיתו".

לפירושו הראשון של רש"י כותב ר' דוד בעל טורי זהב, (על ש"ע) בפירושו לרש"י, דברי דוד:

"חדרי לבו נוקפים אותו" – דאם נפרש כפשוטו שיהיה פחד ליושבי חדרים מן החרב, דאם כן היה להפוך ולומר "מחדרים אימה ומחוץ תשכל חרב", כי הפחד הוא תחילה ואחר כך בורח לחוץ, אלא דהאימה הוא אחר הבריחה ונמצא חדרי הלב נוקפים, כמו שהיה בעוונותינו במלכות פולין וליטא ושאר ארצות משנת ת"ח ואילך, שהיה הרעה של הריגה כמעט לרוב ישראל שבאותו דור. ואותן שנמלטו אחורי הנהר וייסיל מתו עם רב מאד מישראל מתוך חולי שבא מחדרי לבם הרבה והרבה, בעוונותינו הרבים, כנזכר כאן – וכפר אדמתו עמו.

1.

מהו ההבדל בין פירושי רש"י הראשון והשני, לבין השלישי? והשווה לדרך פירושו זה: רש"י, בראשית ל"ז י"ד: ד"ה מעמק חברון: והלא חברון בהר שנאמר (במדבר י"ג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל ט"ו) כי גר יהיה זרעך. והשווה גם גיליון כי תצא תש"ד שאלה ד'.

2.

לדעת כמה ממפרשי רש"י אין רש"י מביא שני פירושים או שלושה אלא אם כן לא נחה דעתו באף אחד מהם. הסבר מהי חולשת כל אחד מהם, ולמה לא הסתפק רש"י בראשון, בשני או בשלישי בלבד? לשאלה זו עיין גם גיליון בהעלותך שנה זו שאלה ד5.

3.

ירמיהו י"ד י"ח : "אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ" האם דבריו סותרין דברי בעל דברי דוד הנ"ל?

4.

לאיזה משלושת הפירושים מתאים ביותר פירוש רש"י למילה "אימה" בשמות ט"ו ט"ז: ד"ה תפל עליהם אימתה: (מכילתא) על הרחוקים?