נאום יהודה
בראשית פרק מד, פסוקים י - לד
השווה לגיליוננו גם את גיליון ויגש תש"ה העוסק אף הוא בנאום זה.
| א. | שאלות כלליות |
1. |
האם מדבר יהודה בנאומו תחנונים – דבריו רכים, או דברי האשמה, דברים קשים ומרים? (לשאלה זו עיין גם דברי רש"י לפרקנו ד"ה ויגש אליו: לאמר כי דברים מועטים ידבר, לא יהיו עליו לטורח. והנכון בעיני, כי "דבר" הוא התמורה אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה. וביחוד רמב"ן י"ט ד"ה אדוני שאל את עבדיו- לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם. ומה שאמרו רז"ל (ב"ר צג ו) וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, אינה טענה, כי המושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יעשה על מנת לפטור אותו מן הרעות שיעשה, וכל שכן על הגנבה שיגנוב מבית המלך הגביע אשר ישתה בו. ומתחלה כבר שם עינו עליו לטובה וקרא לו שלום בדבר אלהים יחנך בני (לעיל מג כט), ועשה לכולם לכבודו משתה לפניו בבית המלכות, והרבה משאות להם, ונתן להם בר כאשר יוכלון שאת, יותר מן הכסף שהביאו לו, כאשר פירשתי (לעיל מד א), ומה לעשות לו. ספורנו, פסוק י"ח: ד"ה ויגש אליו: ידבר נא עבדך דבר. מאחר שאמרת חלילה לי מעשות זאת שלא תחפוץ שתהיה תקלה על ידך אפילו לחייבים. ד"ה ידבר נא עבדך: להודיעך שתקלה שתארע על ידך אם תעשה זאת. ד"ה ואל יחר אפך: באמרי אליך שאתה גרמת זאת התקלה על כרחנו. ד"ה כי כמוך כפרעה- כי מה שאטיח דברים כנגדך לא יהיה בהיותי בלתי מחשיב אותך כי אמנם אתה חשוב בעיני כמו פרעה שהוא המלך. פסוק כ"א: ד"ה ואשימה עיני עליו: ואין צריך שידאג אביו לשלמו. פסוק כ"ב: ד"ה לא יוכל הנער לעזוב את אביו: כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב או ימות. ד"ה ועזב את אביו ומת: ועם זה אביו ימות בלי ספק. פסוק כ"ג: ד"ה אם לא ירד: אע"פ ששמעת טענותנו האמתית גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס שנביאהו.) |
2. |
בנאומו של יהודה חוזרות מילים מסוימות כמה פעמים. שים לב: 14 פעם ושנית המילה אב (אב, אבי, אבינו) 13 פעם ושנית המילה עבד (עבדך, עבדיך) ( 4 פעמים הצירוף "עבדך אבי") 6 פעמים המילה אח (אחינו הקטן) הסבר מהי סיבת השימוש המרובה של מילים אלה: דווקא? |
