הפטרה לשבת ראש חודש

פסוק ב'

"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה"             

פסוק ג'

רש"י:

... אבל עתה אין לי חפץ בכם שהרי 'שוחט השור' היכה את בעליו וגזלו ממנו, לפיכך: ד"ה זובח השה – דומה לפני כעורף את הכלב, ד"ה והמעלה את המנחה – הרי הוא שקץ לפני כדם חזיר.

ד"ה מזכיר לבונה: המקטיר לבונה, כמו (ויקרא ה' י"ב) "אזכרתה" (שם כ"ד ז') "והיתה שלהם לאזכרה".

ד"ה מברך און: מתשיר אונס – זהו פירושו.

ישעיה מטראני:

מי ששוחט השור לפני מכה איש, את הרועה השומר את הָעֵדֶר ולוקחו בגזלה.

ד"ה זובח השה עורף כלב – השומר את העדר וגוזלו ואני שונא גזל בעולה.

ד"ה והמעלה מנחה – כך היא לפני כמו דם חזיר, שאין מביאים אותה ברצון.

ביאור:

ד"ה שוחט השור: כלומר הרי זה ירצה לפני? אם על מזבחי ישחט שור ועל מזבח האלילים זובח גם אדם? ואם הוא מקריב שה לשמו ועורף כלב לשם עבודה זרה!
מעלה מנחה על שולחני הטהור, ומעלה דם חזיר על במת השיקוצים.

ד"ה מזכיר לבונה לפני ומברך און – שם עבודה זרה, ע"ד הכתוב (שמואל א' ט"ו) "ואון ותרפים הפצר". הנה בזה יחולל שמי שתי פעמים: (א) במה שיתן כבודי לפסילים, (ב) במה שישחית כונת הקרבן ויחשוב בלבו לתת לו שוחד.

מלבי"ם:

ד"ה שוחט: אמנם אתם שאתם מביאים קרבנות ועודכם ברשעכם ואינכם שבים אלי, דעו, כי בין מי שהוא שוחט השור לקרבן, או מי שהוא מכה איש לרצוח נפש, בין מי שהוא זובח השה לקרבן ובין מי שהוא עורף כלב. וכן מי שהוא מעלה מנחה לקרבן וכנגדו מי שמעלה דם חזיר לעבודה זרה או מי שהוא מזכיר את ה' ע"י לבונה שמביא, או מי שמברך און את העבודה הזרה, דעו כי שני אלה הקצוות שוים בעיני, כי גם אלה הראשונים – שהם שוחט השור, זובח השה, מעלה מנחה מזכיר לבונה בחרו בדרכיהם, הדרכים שהם חושבים לעבוד אותי בהם אינם עושים מצד מצוותי, רק מצד בחירתם, כי אנכי איני רוצה בקרבנות כאלה בלא תשובה והכנעה לפני, וכן הצד השני – שהם מכה איש, עורף כלב וכו' – בשקוציהם נפשם חפצה.

פסוק ג'

"גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה"

פסוק ד'

"גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם"

רש"י:

ד"ה גם המה בחרו בדרכיהם: הם חפצים בדרכים הללו הרעים וגם אני אבחר ואחפץ בתעלוליהם.
ואם תאמר: מהו "גם"? כן דרך לשון עברית לומר שני גמי"ן זה אצל זה, כמו (דברים ל"ג כ"ה) "גם בחור גם בתולה", (מלכים א' ז') "גם לי גם לך לא יהיה" (קהלת ט' א') "גם אהבה גם שנאה", (במדבר י"ח) "ולא ימותו גם הם גם אתם". אף כאן: גם הם בחרו וגם אני אבחר.

ד"ה בתעלוליהם: להתעולל בם, לשון (במדבר כ"ב כ"ט) "כי התעללת בי".

ד"ה ומגורתם: מה שהם יראים.

ראב"ע:

ד"ה גם המה: תחסר מילת "אבותיהם" וכן הוא כי אבות הם גם המה.

פסוק ג'

"גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם"

רמב"ם, הלכות תשובה פרק ה':

הלכה ג': ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה... וכל שיחפץ האדם לעשות ממעשה בני אדם – עושה, בין טובים בין רעים, ומפני זה הענין נאמר (דברים ה' כ"ו): "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר – שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם...

הלכה ד': ... ...ככה חפץ (= הבורא) להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו הא-ל עושה כל שאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו. אם עשה טובה – מטיבין לו, ואם עשה רעה - מריעין לו. הוא שהנביא אומר (מלאכי א' ט') "מידכם היתה זאת לכם", (ישעיה ס"ו ג') "גם המה בחרו בדרכיכם".

שמות רבה משפטים ל"א (י"ג):

(שמות כ"ב כ"ד) "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" לא עמך הוא העני אלא עמי הוא, וכן אמר דוד (תהלים י"ח) "כי אתה עם עני תושיע" – אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם: מידת בשר ודם – מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו; רואה קרובו – נטמן מפניו, מפני שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני, וכן שלמה אומר (משלי י"ט ז') "כל אחי רש שנאוהו" ואומר (משלי י"ד כ') "גם לרעהו ישנא רש", וכן איוב אמר (י"ט י"ד) "חדלו קרובי ומיודעי שכחוני"; ואם היה עשיר, הכל נדבקים בו ואוהבים אותו, שנאמר (משלי שם) "ואוהבי עשיר רבים".
אבל הקב"ה אינו כן. מי הם עמו? העניים, רואה לעני ונדבק בו. רצונך לידע – ראה מה כתיב: (ישעיה כ"ו) "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי" – מה כתיב אחריו? "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח".