אליעזר ורבקה

סיפור הכתוב                                                              סיפור העבד

1) פסוק א' וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם	פסוק ל"ה וַה'... מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים
2) פסוק ג' וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ	פסוק ל"ז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר
3) פסוק ג' אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ	פסוק ל"ז לֹא תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ
4) פסוק ד' כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ	פסוק ל"ח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ
5) פסוק ד' וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק	פסוק ל"ח וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי
6) פסוק ה' אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת	פסוק ל"ט אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי
7) פסוק ה' הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם	- - - - - - - -
8) פסוק ז' ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי	פסוק מ' ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו
9) פסוק ז' יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם	פסוק מ' יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי
10) פסוק ח' רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה	- - - - - - - -
11) פסוק י"ב ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם	פסוק מ"ב ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ
12) פסוק י"ד וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי	פסוק מ"ד גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי         - - - - - -
13) פסוק ט"ו  וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר	פסוק מ"ה  אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי
14) פסוק י"ז וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ	פסוק מ"ה וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא
15) פסוק י"ח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ	פסוק מ"ו וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה
16) פסוק י"ט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת	- - - - - - - - וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה - - - - - - - -
17) פסוק כ' וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד... לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו	וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה
18) פסוק כ"ב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם	פסוק מ"ז וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ

19) פסוק כ"ג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין	וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל...
20) פסוק כ"ו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי	פסוק מ"ח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ

לנקודה 4:

רש"י, פסוק ל"ז:

ד"ה לא תקח אשה: אם לא תלך תחילה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך.

הרכסים לבקעה:

אם לא: גם זה מהשבועה, כמו (במדבר י"ד כ"ח) "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם", וכן (במדבר י"ד ל"ה) "אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת... במדבר הזה יתמו ושם ימותו", כך גם כאן: בשבועה, שתלך אל בית אבי.

העמק דבר:

אם לא: בלשון תנאי, כדי שיהיה במשמע שאם ילך ולא ישיג אז יקח גם מארצו, כדי שלא יבקשו תרקבי ( = שלשה קבים) דדינרי.

לנקודה 4:

רמב"ן, פסוק ז':

ד"ה מבית אבי: ...ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן "ולקחת אשה לבני משם", רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ') ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי. ואמר (שם מ"א) כי תבא אל משפחתי.
או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו.

לנקודה 17-18:

רש"י, פסוק מ"ז:

ד"ה ואשאל ואשים: שינה הסדר, שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא.

רמב"ן, פסוק כ"ב:

ד"ה ויקח האיש: הכתוב הזה יחסר המעשה, שהיה צריך שיאמר "ויקח האיש נזם זהב ויתן על אפה ושני צמידים על ידיה". ולכך אני אומר כי פירושו ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים שיהיו על ידיה ויאמר לה בת מי את. ואחרי שאמרה אליו "בת בתואל אנכי" שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה, כאשר אמר להם, אבל חסר כאן הנתינה. וכן במקומות רבים.

רשב"ם, פסוק כ"ב:

ד"ה ויקח האיש: יש לומר, שאחר ששאל לה בת מי את נתן לה, כמו שכתוב לפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריו. לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן לה.

רד"ק, פסוק ל"ט:    

והאמת כי הוא סידר להם הדברים כולם כאשר היו. ולא נוכל לתת טעם לכל החסרים והמלאים, כי רבו; והנה הוא סיפר להם כל הדברים שהיו לו עם אדוניו והדברים שהיו לו עם רבקה, וכי האל זימן לו הענין, כאשר אמר לו אברהם, כי האל יצליח דרכו, וכן היה: כאשר שאל הוא מאת האל כן זימן לו האל, וכל זה להראותם, כי האל אוהב אברהם ועושה רצונו ולא יוכלו למנוע הנערה ממנו, כי מה' יצא הדבר.
ובשנות הדברים האלה יש בהם שינוי מילות אבל הטעם אחד, כי כן מנהג הכתוב בהשנות הדברים – שומר הטעמים אבל לא המילות.

השווה לדבריו דברי ראב"ע בהקדמה לעשרת הדברות (שמות כ' א'):

...אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לשון הקדש - פעם יבארו דיבורם באר היטב, ופעם יאמרו הצורך במילות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המילות הם כגופות והטעמים הם הנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן, משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משינוי המילות אחר שהם שוות בטעמן.
והנה אתן לך דמיונות:
אמר השם לקין אתה מן האדמה כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ, וקין אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המילות.
והנה אמר אליעזר הגמיאני נא והוא אמר ואומר אליה השקיני נא.
אמר משה בכור השבי אשר בבית הבור וכתוב בכור השפחה אשר הריחים.
ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין.
והכלל, כל דבר שָנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצאר ואחרים רבים תמצא מילות שונות – רק הטעם שוה...
ועתה נדבר על זכור ושמור, דע כי הטעמים הם שמורים לא המילות.
והנה יצחק אבינו אמר לעשו בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, ורבקה אמרה ליעקב ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי, כמו בטרם אמות. אם כן, מה הטעם להוסיף לפני ה'. התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה' והברכה שיברך בדרך נבואה היא - על כן אמרה ליעקב לפני ה' והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה.