גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

מדברי המדרש

ב.

שאלות ודיוקים ברש"י

פרשת תזריע - מצורע
שנת תש"י

נגעים

ויקרא פרקים יג - יד

הערה: לשאלות לשון וסגנון בפרקים אלה עיין גיליון תזריע תש"ח וגיליון תזריע-מצורע תש"ט!

א.  מדברי המדרש

1.

השווה את המדרש הבא (מתוך מדרש רות רבה) העוסק בפרקנו למדרש חכמים מתוך קדושין כ' העוסק בויקרא כ"ה:

רות רבה ב' י"א:

...אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה. ממי אתה למד? מאיוב, שנאמר (איוב א' י"ד) "ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו חורשות... ותפל שבא ותקחם... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... ויפול על הנערים וימותו..." ואף בנגעים כן: בתחילה הן באים אל ביתו, אם חזר בו – מוטב ואם לאו הן טוענים חליצה, אם חזר בו – מוטב ואם לאו – טעונים נתיצה. חזר בו – מוטב, ואם לאו – באים על הבגדים וטעונים כבוס, חזר בו – מוטב ואם לאו – טעונין קריעה, אם חזר בו מוטב ואם לאו – טעונין שריפה, ואחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו מוטב ואם לאו – יוצא ובא, אם חזר בו – מוטב ואם לאו – "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".


תוספתא, ערכין ה' הלכה ה', מס' ערכין ל' ע"ב, מסכת קדושין, כ' כ"א:

אמר ר' יוסי בר' חנינא: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית. כיצד? אדם עושה מלאכה בפירות שביעית, - התחיל מוכר מטלטליו, שנאמר (כ"ה י"ד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", לא הרגיש –

(רש"י:

לא שם ליבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו)

התחיל למכור שדה אחוזתו, שנאמר (כ"ה): "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו", לא באת לידו

(רש"י:

לא בא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלה)

עד שמכר את ביתו, שנאמר (כ"ט) "כי ימוך אחיך ומטה ידו... אל תיקח מאתו נשך ותרבית", לא באת לידו – עד שמוכר את עצמו, שנאמר (ל"ט) "וכי ימוך אחיך ונמכר לך – ולא לך אלא לגר, שנאמר (מ"ז) "ונמכר לגר", ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר (מ"ז): "ונמכר לגר תושב", משפחת גר – זה נכרי, כשהוא אומר "לעקר" – זה הנמכר ונעשה משרת לעבודה זרה עצמה.

א. 

הסבר מהו הרעיון המשותף בשני המדרשים האלה?

ב. 

הסבר למה הביא רש"י את המדרש השני במקומו, בויקרא כ"ו א', ולמה לא הביא אף את המדרש הראשון – הדומה לו – למקומנו כאן?

2.

ערכין ט"ז ע"א:

א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח ועל צרות העין ועל הגזל.
על לשון הרע – דכתיב (תהילים ק"א) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית".
על שפיכות דמים – דכתיב (שמואל ב' ג') "ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע".
ועל שבועת שווא – דכתיב (מלכים ב' ה') "הואל קח ככרים..." וכתיב "וצרעת נעמן תדבק בך".
ועל גילוי עריות – דכתיב (בראשית י"ב) "וינגע ה' את בית פרעה נגעים...".
ועל גסות הרוח – דכתיב (דברי הימים ב' כ"ז) "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית... והצרעת זרחה במצחו"...

א. 

התוכל למצוא גם ראיות מן התורה לקשר שבין לשון הרע וצרעת?

ב. 

מניין לחז"ל שצרעת גחזי (מלכים ב' ה') באה על שבועת שווא, והיכן מצינו שם רמז לשבועת שווא?

ג. 

בעל צידה לדרך, שואל:

מה ראו חז"ל אשר הם אמת ודבריהם אמת שהטריחו למצוא סיבה ועילה לנגעם, ולמה לא שאלו עילה וסיבה לכל תחלואים?

ענה לשאלתו!

ד. 

מה ראה רש"י להביא מכל דבריהם רק שני דברים שעליהם נגעים באים. ועיין רש"י, פרק י"ד פסוק ד':

ד"ה טהורות: פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קמ ערכין טו) שהוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.

ד"ה ועץ ארז: מקל של ארז.

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר