גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

יעקב והבאר - מתוך מדרשי חז"ל

ב.

"ויגל את האבן מעל פי הבאר..."

ג.

ונאספו, וגללו - עבר או הווה - שאלות ברש"י

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת ויצא
שנת תשכ"ט

יעקב והבאר

בראשית פרק כט

א.  יעקב והבאר - מתוך מדרשי חז"ל

1.

בראשית רבה ע' (ח'):

"וירא והנה באר בשדה" – ר' חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין (= פתר את הפסוקים הבאים בששה פתרונות שונים): "והנה באר בשדה" – זו הבאר. "והנה שלשה עדרי צאן" – משה ואהרן ומרים. "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" – שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו, ולשבטו ולמשפחתו. "והאבן גדולה על פי הבאר" א"ר חנינא: כמלוא פי כברה קטנה היה בה. "ונאספו שמה כל העדרים וגללו" – בשעת המחנות. "והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה" – בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה. ד"א "והנה באר בשדה" – זו ציון. "והנה שלשה עדרי צאן" – אלה שלשה רגלים. "כי מן הבאר ההיא ישקו" – שמשם היו שואבים רוח הקדש. "והאבן גדולה" – זו שמחת בית השואבה. (א"ר הושעיא: למה היו קוראים אותו "בית השואבה"? שמשם היו שואבים רוח הקודש). "ונאספו שמה כל העדרים" – באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. "וגללו את האבן" - שמשם היו שואבים רוח הקודש. "והשיבו את האבן" – מונח לרגל הבא. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות: "ויאמר להם יעקב... ויאמרו מחרן אנחנו" – מחרונו של הקב"ה אנו בורחים. "ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור?" – הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג

(פירוש יפה תאר:

האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם?)

"ויאמרו: ידענו" (-כי לעולם לא אבדה תקותם). "ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום". באיזו זכות? – "והנה רחל בתו באה עם הצאן", הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א): "רחל מבכה על בניה... מנעי קולך מבכי... ויש תקוה לאחריתך".

א.

מה ראו חכמינו לפרש דווקא פסוקים אלה פירושים אלגוריים הרחוקים מפשוטו של מקרא?

ב.

במה שונה הראשון משני האחרונים בגישתו העקרונית?

ג.

כיצד דורש ר' יוסי בר חנינא את השאלה "השלום לו"? ואת התשובה "שלום"? ומי המסומל ב"צאן" לפי פתרונו?

2.

פסוק י"א

"וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"

בראשית רבה ע' (י"ב):

למה בכה? אמר: "אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה? "ויקח העבד עשרה גמלים וגו'", ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד." ד"א למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. הדא הוא דהיא אמרה לה (ל', ט"ו) "לכן ישכב עמך הלילה" – אמרה לה: "עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך." ד"א למה בכה? שראה אנשים מתלחשים אלו לאלו מפני שנשקהו אמרו: "מה בא זה לחדש לנו דבר ערווה?!" שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו אומות העולם וגדרו עצמם מן הערוה.

א.

השווה לדברי המדרש את דברי רש"י ד"ה ויבך.

רש"י מביא רק את שני המדרשים הראשונים ואינו מביא את השלישי, התוכל להסביר למה?

ב.

מהו הסיוע בלשון הכתוב למדרש האחרון?

ג.

איך אפשר לענות לשאלת הדרשן על דרך הפשט?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר