בעל עקדת יצחק, שואל:
למה הוזכר בכאן כל זה העניין מחוק החמישית (פסוק כ"ד) והעברת העם לערים (כ"א) וחוק הכהנים מאת פרעה (כ"ב), כי כל זה יאות להכתב בספרי נימוסי מצרים, לא בתורה האלוקית.
השוה:
פסוק י"ט
"קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ"
פסוק כ'
"וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה"
פסוק כ"ג
"הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם"
פסוק כ"ה
"נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה"
|
המפרשים העתיקים והחוקרים החדשים מבארים את מעשה יוסף כך, שלא הפך יוסף את המצרים לעבדים אלא לאריסים.
נמק דעתם זו מתוך הכתובים, ובייחוד מתוך השוואת הפסוקים הנ"ל! |
פסוק ט"ו
"וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ"
פסוק י"ט
"לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ"
|
הסבר את סיבת השינוי בביטוי! |
פסוק כ"א
"וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים"
רשב"ם
:
ד"ה העביר אותו לערים: כמו שעשה סנחריב, כדכתיב אל ארץ כארצכם, כדי שלא יטענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר המכירה.
העמק דבר:
העביר אותו לערים: שלא העביר יחיד יחיד למקומות מפוזרים אלא כל עיר לעיר אחרת כדי שלא יאבדו חברתם.
שד"ל:
...ולפי פירוש רש"י ורשב"ם היה לו לומר "מעיר לעיר", כי הפרש גדול יש בין שימוש אות "ל" ושמוש מילת "אל", ומעולם לא תמצא בתנ"ך "מ... ל..." אלא "מ... אל..." כמו (במדבר ל' ט"ו) "מיום אל יום"; וכן שורש "עבר" לא תמצא בו אות "ל" (שופטים י"ב ג') "ואעברה אל בני עמון" (שמות א' י"ד) "ונעברה אל מצב הפלשתים". כי אות "ל" לא תבוא אלא לעניין ההנאה והתועלת ומילת "אל" תבוא להורות על המקום כגון (דברים ל') "עבר לנו אל עבר הים", (יהושע כ"ב י"ט) "עברו לכם אל ארץ אחוזתכם". מילות "לנו", "לכם" נופלות על בני אדם שלהנאתם תהיה ההעברה ו"אל" נאמר על המקום שאליו תהיה ההעברה; ואומרו (במדבר כ"ז ח') "והעברתם את נחלתו לבתו", כי אין הנחלה עוברת ממש ממקום למקום, רק הנאת אחוזתה תעבור מאיש לאיש. על כן לא יתכן שיהיה פירוש "לערים" – מעיר אל עיר, ועל כן נראה לי כדעת תלמידי עהערענרייך, כי מילת "לערים" היא מליצה בפני עצמה ובלתי קשורה עם "העביר", אך הוא על דרך (במדבר א' ג') "תפקדו אותם לצבאותם"; (כ"ו י"ב) "בני שמעון למשפחותם"; (יהושע ז' י"ד) "ונקרבתם בבקר לשבטיכם"; שעניינם – חילוקים לצבאות, למשפחות, לשבטים. אף כאן – חילוקים לערים – כלומר שלא הפריד בין הדבקים לבלתי הרחיק איש ממיודעיו ורעיו. ומילת "העביר" קשורה עם "מקצה גבול מצרים עד קצהו" – העביר את העם מקצה אל קצה, אך בהעבירו אותם לא לקחם אחד אחד אבל לקחם אגודות-אגודות...
והשוה לכך דברי הרצל: מדינת היהודים, פרק "חבורות בני המקום": "אנשינו חבורות יצאו, למשפחותיהם ולידידיהם" וכן יומן הרצל כרך ראשון מיום 8 יוני 1895!
| 1. |
התוכל להביא נימוק נוסף – ענייני – לפירוש שד"ל, נוסף לנימוק הלשוני המובא בדבריו! |
| 2. |
מה טעם פעולת יוסף זו לפי דעת רשב"ם ולפי דעת בעל "העמק דבר"? (הסבר את המילים המסומנות בקו.) |