דור יוצאי מצרים

ראב"ע, פסוק י"ג:

ד"ה התיצבו וראו: ...יש לתמוה, איך יראו מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחרים? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?!
והתשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה, כי עמלק בא בעם מועט ולולא תפילת משה היה כובש את ישראל. וה' לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סיבב שמתו כל העם היוצאים ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור במדבר, שלא ראו גלות והייתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת שמות.

ראב"ע, פרק ב' פסוק ג':

ד"ה ותחמרה... ומחשבות ה' עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב ה' זה, שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות. ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שעשו חמס להשקות צאנם מהמים שדלו.

היכן מצינו בפרשת בשלח ראיות לדבריו והערכה כזו של דור המדבר?

פסוק י"א         

"הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם
לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם 
כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם
מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"

פסוק ג'

"נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"

מלבי"ם:

...על ידי שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עז ומקום צר, אם כן נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר שהלכו לשם בחפזון יומם ולילה יוכיח, כי בעל צפון (ראה דברי רש"י למטה*) סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לצאת.

------------------------------------------------------------------------------------

* רש"י, פסוק ב':

ד"ה לפני בעל צפון: הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן. ועליו פירש איוב (איוב י"ב כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם.

פסוק ז'

"וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם"

רש"י:

ועמהם כל שאר הרכב. ומהיכן היו הבהמות הללו? אם תאמר: משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט' ו'): "וימת כל מקנה מצרים". ואם תאמר: משל ישראל. הרי נאמר (י' כ"ו): "וגם מקננו ילך עמנו". משל מי היו? מ"הירא את דבר ה'" (ט' כ'). מכאן היה ר' שמעון אומר: כשר שבמצרים – הרוג! טוב שבנחשים – רצוץ את מוחו.

גור אריה, לדברי רש"י אלה:

כשר שבכותים הרוג: אין הפירוש דלהרוג הכשר, דמעולם לא אמרו חז"ל דיש להרג את הכותים וכו' וחס ושלום לומר כן, אלא פירושו בכהאי גוונא, במלחמה, שאם בא עליך כותי למלחמה ונפל בידך באותה מלחמה, אל תרחם עליו ותהרגהו כאשר היה בכאן, שמצרים באו על ישראל והרגו אותם ואת בניהם; ועל כיוצא בזה אמרו: "הרוג". וכן בפרשת שופטים (דברים כ') אמר הכתוב: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", שאם יפלו בידכם אל תרחמו עליהם שגם הם אינם מרחמים עליכם – וזה בכותים שבאו על ישראל למלחמה והם אויבים לוחמים בם. אבל על כותים שעשו טובה עם ישראל נצטוינו מפי הקב"ה שלא לעשות להם רע, שהרי המצרים שהרגו את בניהם ושעבדום קשה רק בעבור שהיו ישראל גרים בארצם, ציוה הקב"ה לגמול חסד עם בניהם שנאמר (דברים כ"ג ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצם", כל שכן הכותים, שאין עושים רע לישראל – שלא נגמול להם רע, דאיך יהיו דברי חכמים סותרים את הכתוב הזה, שהוא פסוק מלא לעשות טוב למי שעשה לנו טוב. והרי חכמים ז"ל עצמם מהך קרא בדכתיב "לא תתעב מצרי" אמרו: בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא (= באר ששתית ממנה – אל תידה בה אבן)... ואין פירוש דבר זה רק (=אלא) בכותים שהיו מאבדים את ישראל ונפלו בידם...

רמב"ן:

ד"ה וייראו מאד ויצעקו בני ישראל על ה' ויאמרו אל משה המבלי אין: איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם שם ויאמרו כי טוב להם לו לא הצילם. אבל הנכון, שנפרש שהם כתות והכתוב יספר כל מה שעשו כולם: אמר, כי הכת האחת צועקת אל ה' והאחרת מכחשת בנביאים ואינה בוחרת בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם לו לא הצילם. ועל זאת כתיב (תהלים ק"ו ז') "וימרו על ים בים סוף". ולכך יחזור הכתוב "בני ישראל" פעם אחרת: "ויצעקו בני ישראל", כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו; ולכך אמר אחר כך: (שמות י"ד ל"א) "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" לא אמר "ויראו ישראל את ה' ויאמינו" אבל אמר "העם", כי "בני ישראל" שם ליחידים ו"העם" – שם להמון. וכן (שם, ט"ו י"ד) וילונו העם. וכך הזכירו רבותינו (במדבר כ"ה ל"ו) "ויחל העם לזנות" בכל מקום שנאמר "העם" לשון גנאי הוא – כל מקום שנאמר "ישראל" לשון שבח הוא.

1.

פסוק ג' ד"ה לבני ישראל: על בני ישראל. וכן "ה' ילחם לכם" – עליכם. וכן (בראשית כ') "אמרי לי אחי הוא" – אמרי עלי. א. מה קשה לו? ב. הבא דוגמא נוספת לשימוש הלשון הזה!

2.

פסוק ג' ד"ה נבוכים הם: כלואים ומשוקעים כמו (תהלים פ"ד) "בעמק הבכא" (איוב ל"ח) "נבכי ים". נבוכים הם – כלואים הם במדבר, שאינם יודעים לצאת ממנו ולהיכן ילכו. גור אריה, שואל: כיצד מביא ראיה מ"עמק הבכא" ומ"נבכי ים", והלא אין אלו דומים זה לזה, דהא "נבכי" הנו"ן שורש, ו"עמק הבכא" אין שם נו"ן כלל?!  ישב את קושייתו!

3.

פסוק ד' ד"ה ויעשו כן: להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו: "האיך נתקרב אל רודפינו? אנו צריכים לברוח!" אלא אמרו: "אין לנו אלא דברי בן עמרם!" מה קשה לו, ומניין לו שלא נתכוון הפסוק כאן אלא להגיד שבחן?

4.

פסוק ו' ד"ה ויאסור את רכבו: הוא בעצמו. מלשון המכילתא:  הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה, אבל פרעה הרשע – הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו, וכיוון שראו גדולי מלכות, עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן. א.  ולמה לא פרשו רש"י, שהוא בציווי, כמו שפירש ראב"ע: ד"ה ויאסור: בציווי, כמו (מלכים א' ו') "ויבן שלמה את הבית"? ב. היכן מצינו ברש"י שוב פירושים בדרך זו?

5.

פסוק י' ד"ה נוסע אחריהם: בלב אחד כאיש אחד. מה מניעו לדרוש כך, והלא מצרים שם קיבוצי, ובא לרוב בלשון יחיד?

6.

פסוק י"ג ד"ה אשר ראיתם את מצרים: מה שראיתם אותם אינו אלא היום; היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד. א.  מה קשה לו? ב.  העתק את פסוקנו בסימני פיסוק בהתאם לפירושו. ג.  מה ראה רש"י להוסיף ו' החיבור למילים "לא תוסיפו"?