המשכן

ר' שלמה פפנהיים, מבאר את ההבדל בין לשון "שים", ובין לשון "נתן" במילים אלה:

לשון "שימה" ישמש כשיהיה שם איזה סדר מחויב ונאות, וכשיהיה מן הצורך היות הדבר מסודר ומדובק דווקא במקום או בזמן או בעניין מיוחד. וכשיניח הדברים בלא סדר וערך ישמש לשון "נתינה".

הסבר לפי דבריו אלה את השינוי בלשון הכתובים:

פסוק י"ח

"וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו..."

פסוק כ'

"וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת... וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים... וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת..."

הסבר את ההבדל בין המושגים "פרוכת" ו"מסך" לפי שימושם בפסוקים:

פסוק ל"ז

"וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ"

ראב"ע, (בפירושו הקצר לשמות, שלא נדפס בחומשים הרגילים):

וי"ו ולא יסעו כפ"א רפה בלשון ישמעאל.

להבנת דבריו אלה השוה:

ראב"ע, בראשית א' ב':

ד"ה ובהו: ... ואל תתמה על וי"ו והארץ כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל. וכמוהו ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב' ו').

שמות ט' כ"א:

ד"ה ואשר לא שם: יש בלשון קדר טעם לוי"ו ויעזב. רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת. וככה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ"ב ד') ורבים ככה.

שמות י"ג י"ז:

ד"ה ויהי בשלח: וי"ו ולא נחם כפ"א רפה בלשון ישמעאל. וידוע כי ממצרים עד ירושלם דרך פלשתים אינו מרחק רב והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים. אם היה הדרך רחוק מאוד, מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם, ובעלותם מביאים שבר לבתיהם.

שמות י"ח כ"ג:

ד"ה ויכולת: וי"ו ויכלת כפ"א רפה בלשון ישמעאל. אם תעשה את הדבר הזה ויתן לך השם רשות לעשותו אז תוכל לעמוד.

ויקרא כ"ה ל"ב:

ד"ה גאולת עולם: נצחי, ובעבור שאמר גאולת עולם אמר ואשר יגאל והטעם כמו קנה. ויש אומרים אפילו אם היה הגואל לוי. וי"ו ויצא כפ"א רפה בלשון ישמעאל. בית או עיר המשפט אחד.

מה הקושי המשותף לפסוקנו עם הפסוקים הנ"ל, וכיצד יש לבאר וי"ו זו בעברית מדוברת?

כיצד יש לפרש את פסוקנו לפי הרמב"ם, ובמה שונה פירושו מן הפירוש הרגיל?