תפילות משה

שאלון זה הוא המשכו של גיליונות כי-תשא תשכ"ב, תשכ"ד.

(השאלה הכללית שהעמדנו בראש גליוננו זה חזרה על מקטע א' שם.)

פסוק כ'

"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"

ראב"ע:

ד"ה וחי: פירוש ויחיה, כי מיד ימות, כי מנוח אמר בעבור שראה המלאך (שופטים י"ג כ"ב) "מות נמות כי אלוקים ראינו", גם יעקב אמר (בראשית ל"ב ל"א) "כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי" – ואף כי השם הנכבד.
ויש אומרים: לא יראני האדם, רק (מי שהוא) יחיה לעולם, וזה היפך הלשון.
ואחרים אומרים: כי מילת "לא" ישרת בעבור אחר, וכן הוא: לא יראני האדם ולא החי, והטעם – המלאכים.

ראב"ע, (בפרושו הקצר לשמות הוצאת פליישר תרפ"ו):

ולפי דעתי שהכתוב דיבר כמנהגו, כי ידענו דעת ברורה, כי אין השם גוף, ואחר שאיננו גוף לא יתכן שיראה בעין, כי העין איננה רואה כי אם המקרים שהם בגוף. על כן אמרתי שמילת "הראני" איננה במראית העין. גם (שמות ל"ג י"א) "כאשר ידבר איש אל רעהו", שלא היה על ידי שליח שהוא מלאך. וזה הדיבור עם יוצר בראשית ידבר, לא עם מלאך; והטעם להתאחד בצורות שאין עצם להם, כי הם הסולם לעלות אל הנשגב, וזה לא יתכן לחי בעבור הגוף.
על כן "כי לא יראני האדם וחי".

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק שער נ"ד:

"לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי", לא אמר לו זה בתורת מניעה, חלילה, רק בתורת הלימוד וההודעה הגדולה שבידיעות, וזה שהוא מבואר, שתכלית מה שיש בכח החכמים לדעת בחכמה האלוקית הוא – שלא ידעוהו.
וזהו ההפרש בין חכם לחכם ממנו, שכל מה שיחכם עוד, יוסיף דעת סיבות בלתי ידיעתו אותו. ולזה אמר לו (= ה' למשה) תדע שההשגה העליונה שבכחך להשיג היא דעתך שלא תוכל לראות פני... והיא הודעת מהותו כמו שאמר (= כמו שבקש משה) "הודיעני נא את דרכיך ואדעך". ונתן הסיבה ואמר "כי לא יראני האדם וחי".
ירצה בזה, שאין כח בשכל האנושי בהיותו מחובר עם החיות הסוגיי באומרך עליו "חי מדבר" להשיג מהות עצם נבדל נקי מחומר, כל שכן למי שהוא בתכלית הנקיות והפשיטות מכל בחינות שום ריבוי וחיבור ענינים בעולם.
אמנם כשהציבור מתפרד מזה החיות ההיוליאני ודאי יראני בשום (=באיזה) צד, והוא מה שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) "בעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
או שיאמר "כי לא יראני האדם וחי" – והוא חי ובריא בשכלו, כמו (במדבר כ"א) "והביט אל נחש הנחשת וחי", שכבר יקרא לקצת בני אדם, לשיבוש שכלם (= מפני שנשתבש עליהם שכלם) לחשוב, שכבר ראו במראה אותו יתעלה, שקרה להם כמו הסומא שלא ראה מאורות מעולם וסובר לשפוט בענין המראות, שזה לא די לו שהוא סומא, אלא שהוא סכל.
ואולי כי אל החשש הזה היה ישעיהו מצטער כשאמר (ישעיהו פרק ו') "אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי... כי את המלך ה' צבאות ראו עיני".  

 פרק ל"ד פסוק ט'

"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא..."