דברי ה'

הסבר, מהן הסגולות המיוחדות (בסגנון, במבנה) המשוות לדברי ה' כאן (פסוקים ב'-ח') את אופיים החגיגי.

דברי ה' (ב'-ח') מחולקים לשתי פסקאות - ב'-ה'; ו'-ח', המחוברות ע"י מילת התוצאה "לכן". הסבר מהן הסיבות המוסברות בחלק הראשון (ב'-ה') הגורמות לתוצאות המובטחות בחלק השני (ו'-ח').

מהי הביקורת של המדרש על משה?

מה הרמזים בפסוקנו שעליהם בנוי המדרש, ומה הקשיים הלשוניים שאותם הוא מתרץ?

הסבר מהן שתי התשובות הניתנות בראב"ע לשאלה הנ"ל?

התוכל לתרץ קושיה זו בדרך אחרת על סמך הנאמר בפרק ז'?

(ואגב תתרץ גם שאלת מבנה בפסוק זה, שנתקשו בו כמה מפרשים:
מדוע נאמרה התוצאה של "וידעתם כי אני ה'" בין ההבטחות על הנסים והישועות שעתיד ה' לעשות להם, ולמה לא באה אחריהן?)

השוה לפסוק זה את תגובת העם:

פרק ד' פסוקים ל'-ל"א:

"וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה...
וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ"

מהי סיבת השינוי בתגובת העם?

רמב"ן:

ד"ה מקוצר רוח ומעבודה קשה: לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.

ספורנו:

ד"ה מקוצר רוח: כי לא נאמנה את אל רוחם ולא נתנו לב להתבונן.

ד"ה ומעבודה קשה: כי לולא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח.

מה בין שני המפרשים בהסבר הביטוי "מקוצר רוח ומעבודה קשה"?