השלו

הערה: לחלקו הראשון של פרקנו עיין גיליון בהעלותך תש"י.

השוה:

פסוק ד'

"וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"

פסוק י"ג

"תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר"

פסוק י"ח

"לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"

פסוקים כ"א-כ"ב

לפסוקים אלה מקשה אברבנאל:

איך לא האמין אדון הנביאים בדבר האלוקים ויכולת בורא עולם, הן (תהלים ע"ח) "הכה צור ויזובו מים" והוריד המן והשלו פעם אחרת, ואיך עתה יד ה' תקצר? וכבר התעוררו חז"ל על זה ומגדוליהם אמרו, להיות זה הדבר בסתר, נתכפר, אבל ענין מי מריבה שהיה בגלוי - לא כופר. ואין הקושי אצלי: איך נתכפר לו? אלא: איך יצא מפי קדוש השם כפירה כזאת בחוק היכולת האלוקי?

ועיין:

רש"י:

ד"ה הצאן ובקר ישחט: זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם, כענין שנאמר (ויקרא כ"ה כ"ו) ומצא כדי גאולתו. ואיזו קשה, זו או (במדבר כ' י') שמעו נא המורים, אלא לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי, לפיכך לא חיסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר חס ושלום לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו (במדבר י"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא, יאמר אין המקום מספיק לנו, אלא כך אמר שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם, וכי שבחך הוא זה, אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך. השיבו הקב"ה, ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם, יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת.

ד"ה עתה תראה היקרך דברי: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה ביקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה ביקשנו, חיה ועוף ביקשנו, דגים וחגבים ביקשנו, אמר לו אם כן יאמרו שקצרה ידי. אמר לפניו הריני הולך ומפייסן. אמר לו עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך. הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר, (תהלים ע"ח כ') הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת, אמרו פשרה היא זו, אין בו כח למלאות שאלתנו. וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם, כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו'.

חזקוני:

ד"ה ויאמר משה שש מאות: ריבונו של עולם, אמרת לי "אספה לי שבעים איש... ונשאו אתך" "ואל העם תאמר... ונתן ה' לכם בשר" ע"י שבעים איש אלו, וכי יש יכולת ביד שבעים איש לתת בשר לשש מאות אלף...

"הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם
אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם"

חולין כ"ז ב':

דגים דלאו בני שחיטה נינהו – מנלן? ... משום דכתיב "הצאן ובקר ישחט להם... אם את כל דגי הים יאסף להם", באספה בעלמא סני להו.

בראשית מ"ו כ"ג:

ד"ה ובני דן חושים: בני דן חשים יתכן שהיו שנים, ומת אחד מהם, ולא הזכירו הכתוב, או כן דרך הלשון. יש אומר, כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון, כי ששים ותשע הי'. וזה המפרש טעה, בעבור שמצאנו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם שלשים ושתים. ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות, גם זה תמה, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת ק"ל שנה? ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים? ולא די לנו זה הצער, עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה, וכי אחיה חי כך וכך שנים. דרך אגדה או דברי יחיד.
והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל, כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש, והראיה על זה שאמר בתחילה יעקב ובניו. ואם יטען טוען ויאמר, כי הנה כתוב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש (שמות א' ה'), די כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים, כאשר אמר אשר ילד לו בפדן ארם (בראשית ל"ה כ"ו), ולא נולד לו בנימין שם. כי גם בזו הפרשה שנים עדים. האחד שאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו (בראשית מ"ו ח'), והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל, כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. והעד השני כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מ"ו כ"ז), ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים, כי שם היו ושם נולדו, וכתוב אחריו, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י' כ"ב), ואלה שניהם לא ירדו, גם כן זה הכתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון, כי נפש יש לו והוא העיקר.