נאום משה: העגל והלוחות

לדברים א' כ"ב-מ"ו מקשה האברבנאל קושיה הנוגעת גם לפרקנו, וזו קושיתו:

אם היתה כוונת משה רבנו להוכיחם על עונותיהם, יקשה מאד, למה לא התחיל ממעשה העגל שהיה החטא הראשון וכי "נגע עד נפש", ואין לך לומר שמשה שכחו, כי אחר זה בפרשת עקב הביאו והאריך בסיפורו, ואם כן יקשה למה הביא ראשונה חטא המרגלים שהיה אחרון בזמן, ובאחרונה הביא חטא העגל שהיה החטא הראשון, גם חטאו המתאוננים רע (במדבר י"א א') וחטא המתאווים בקברות התאוה (במדבר י"א ד') ששניהם קדמו לענין המרגלים – יקשה למה לא זכרם כאן והביאם אחר כך בפרשת עקב (פרק ט'), ובאו אם כן העוונות בלי סידור?
ואם תאמר שלא באו לתכלית התוכחה אלא בדרך סיפור מה שקרה כדברי הימים אשר למלכים – יקשה אם כן: למה לא נזכרו הדברים כפי זמנם וכפי מה שקרו הראשון ראשון?!

------------------------------------------------------------------------------------

*למילים אלה מעיר ברלינר, (בהוצאתו את רש"י: "זכור לאברהם"):

הם דברי תנחומא בעצמו ולא דברי הכתוב כקושית רבים.

פסוק י'

"וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים"

אברבנאל:

גילה בו (= בפסוק זה) שלא ניתנו הלוחות כי אם בסוף ארבעים יום והוא המורה על מעלתם, כיון שהוצרך כל אותו הזמן מההתבודדות לקבלם ושהוא עליו השלום לא עזר בעשייתם דבר, שהרי לא ראה אותם כי אם מקץ הארבעים יום שישב בהר, וכמו שאמר: "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני", כי היה כל זמן שבתו בהר מתבודד בדיבור האלוקי והדבקות העצום. ואחרי כלותו ניתנו הלוחות אליו בשלמותם.

פסוק י"ב

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה"

אברבנאל:

עתה יזכור משה רבנו ע"ה הדבר השלישי המורה על כובד חטא העגל ורשעתו והוא מהדברים שאמר לו ה' בהר: "קום רד כי..." וכבר אמרו חז"ל בפרק חמישי דברכות ובשמות רבה (מ' ב') "כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם". והודיעו שבמה שעשו חטאו כנגד משה רבם וכנגד ה' יתברך אלוקיהם וכנגד עצמם וכבודם. כנגד משה "כי שחת עמך אשר הוצאת"... רצונו לומר, לא זכרו הטובות אשר עשית עמהם וימירו את כבודך ואת הנהגתך בתבנית שור אוכל עשב...

פסוק י"ז

"וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי"

הכתב והקבלה:

...ולדעתי מלת "ואתפש" כאן יתפרש כמו (משלי ל') "ותפשתי שם אלוקי" שתרגומו ואחלל (פעראכטען, גערינגשאטצען), כי עיקר שרש "תפש" הוא פש, לשון פישיון והתרבות, כמו (ויקרא י"ג ז') "ואם פשה תפשה", כי כל התופש בדבר בהתאמצות יתירה שלא ישמט ממנו, בענין (בראשית ל"ט) "ותתפשהו בבגדי", הנה הוא מתפשט בכחו ומתרבה על כח אחר, וכן הנשבע לשקר בשם ה' ואינו נרתע לאחוריו מפני כבודו יתברך, הנה הוא מתפשט בכח רצונו על רצונו של המקום ב"ה כביכול, ויפה תרגמוהו לשון חילול; ועל כוונה זו יאמר גם האשכנזי: זיה פערגרייפען, ומענין זה אמר משה כאן "ואתפוש בשני הלוחות" – איך האבע מיך פערגריפפען, שלא נתתי לבי על גודל חשיבות ויקר ערך של הלוחות, ולא חששתי להתנהג בהם דרך בזיון וחלול. וקרוב לזה אמרו חז"ל (בשמות רבה מ"ו): "ראה משה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר: הם חטאו ואני חטאתי ששברתי את הלוחות".

פרק ח' פסוק י'

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

פרק י"א פסוק ב'

"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה"

רד"צ הופמן:

"ראו" מוטעם בזקף קטן, המפסיק בינו לבין "את-מוסר", משמע ש"את-מוסר וגו'" הם הנשואים של "וידעתם היום". לפי זה "כי... ראו" הוא מאמר מוסגר.

ר"מ ברויאר, בספרו: פיסוק טעמים שבמקרא. עמוד 125:

טעמי המקרא מעידים נגד פירוש זה (של הופמן). טעמי המקרא – כמות שהם לפנינו – מפרשים את הפסוק כפשוטו, אלא שחילקו אותו – לא בין שני חלקיו – אלא בתוך חלקו השני, בהתאם לכללי הקריאה.