הורשת הארץ

הערה: ר' דוד הופמן, מחלק את פרשתנו לשני חלקים עיקריים:

            A: ז' י"ב - ח' כ';  B: ט' א' - י"א כ"ה

            את החלק השני B הוא מחלק ל-5 פרשיות:

                        I. ט' א' – י' י"א;

                        II. י' י"ב – י"א ט';

                        III. י"א י' – י"א י"ב;

                        IV. י"א י"ג – י"א כ"א;

                        V. י"א כ"ב – י"א כ"ה

            כאן נעסוק בפרשה :I ט' א' – י' י"א

פסוק ג'

"הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ"

רמב"ן:

ד"ה וטעם הוא ישמידם והוא יכניעם: כמו הוא יכניעם והוא ישמידם. "יכניעם" ענין שפלות, מן "הראית כי נכנע אחאב מלפני" (מלכים א' כ"א כ"ט), "או אז ייכנע לבבם הערל" (ויקרא כ"ו מ"א), וכן כולם. והטעם כי היו העמים ההם יראים מאוד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה, כמו שאמר (יהושע ה' א') "ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו' וכל מלכי הכנעני וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". וייתכן כי "הוא ישמידם" ירמוז אל גוים גדולים ועצומים, "ויכניעם" אל בני ענקים, כי עם כל תוקפם וגובהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל, אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות, כמו שאמר (שם י"א כ"א) "ויבוא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע", כלומר בעריהם. וכן "וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי" (שופטים א' י').

פסוק ד'

"אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ... בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי... וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה... לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ... כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה"

רש"י:

ד"ה אל תאמר: צדקתי ורשעת הגוים גרמו.

ד"ה לא בצדקתך: הרי כי משמש בלשון אלא.

רשב"ם:

ד"ה אל תאמר: כשיהדוף ה' אלוקיך אותם מלפניך: שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת - אלו האומות נתחייבו להתגרש ברשעם מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת - בצדקתי הביאני ה' יותר משאר אומות, הואיל" כי ברשעת הגויים האלה מורישם".

ד"ה לא בצדקתך: שהרי זכור לא תשכח את אשר הקצפת וגו' אפס אחד משני דברים אמת, כי ברשעתם הפסידו נחלתם. ומה שאתה זוכה בה - לא בצדקתך אלא למען הקים את השבועה וגו'.

רמב"ן:

ד"ה אל תאמר: אחרי שהזהיר שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי", רק שתדע כי הניצוחים במלחמה - השם נתן להם הכוח ההוא, והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו - השם בכבודו עשה לכם כן בנס מפורסם מאיתו, חזר והזכיר: לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך, כי לא עשה לכם כן רק ברשעת הגוים האלה. והנה זה טעם באבדן הגויים ההם, ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ. על כן חזר וביאר לא בצדקתך - שתהיה צדיק במעשה, ולא אפילו בלב ישר שהיה לך, רק ברשעת הגוים אבדו הם, ובעבור שבועת אבותיך ירשת אותה הארץ, כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך, כי בשבועה נתנה להם. ורש"י כתב: אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי, לא בצדקתך. ואיננו נכון.

ספורנו:

ד"ה אל תאמר: כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם ותכיר שהוא פועל אלהי, אל תטעה לומר בצדקתי הביאני לרשת וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי הדף אותם מהרה.

ד"ה וברשעת הגויים האלה: והנה הסיבה שהוא נלחם בהם היא ברשעתם לא כדי שתירש אתה מהרה.

פסוק ה'

"לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת..."

פסוק ו'

"וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ... "    

פסוק ז'

"מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'"

העמק דבר:

גם בהיות גילוי שכינה עמכם, הייתם ממרים, ומכל שכן בשעה שלא יהיה גילוי שכינה עמכם.