לימוד פרשת השבוע באמצעות מכתבים

שיחה עם נחמה במלאת שלוש שנים לגיליונות (תשרי תש"ה)

• מראיין: שמענו שאת מלמדת כבר שלוש שנים תורה - פרשת השבוע - במכתבים. על סף השנה הרביעית ללימודך זה, רצינו לשמוע ממך פרטים. הגידי, גב' ליבוביץ, איך עלה בדעתך רעיון זה ללמד פרשת השבוע במכתבים?

  נחמה: שבתי אני וראיתי שמלמדים כל מיני חכמות במכתבים: מאדריכלות ועד הנהלת פנקסים, מפרסומת ועד לקצרנות. אמרתי: ולא תהא תורה שלמה שלנו כאחת החכמות שלהם?

  מראיין: ואיך התחיל הענין?

  נחמה: התקיים בירושלים לפני ארבע שנים סמינר לבחורות, חברות קיבוצים, שישבו כאן ולמדו תורה; וכשעמדו לחזור למקומותיהם, ללול, לרפת, למטבח, למחסן, לאחר שטעמו טעם תורה, הצטערו שמא לא תוכלנה להמשיך לימודן בלי מורה. איך תדענה במי לבחור מתוך ים מפרשי התורה ואיך תדענה אם הבינו דבר לאשורו. הלומד בלי מורה הרי הוא לעתים קרובות במצב של אינו יודע שאינו יודע.

  מראיין: ומה החלטת לעשות כדי לעזור להן?

  נחמה: הוחלט אז לשלוח להן מדי שבוע בשבוע גיליון לקטע מתוך פרשת השבוע, שתהיינה בו שאלות הדורשות עיון והסתכלות בדברי התורה ובמפרשיה, שיקול הדעת וחדירה לעומק. הוחלט שהן תכתובנה אלי את תשובותיהן ותקבלנה אותן מתוקנות בתוספת הערות וביאורים. וכך נפוצו הגיליונות.

  מראיין: ומה בעצם מטרתך הכללית בעבודה זו?

  נחמה: חיבוב התורה על לומדיה. יש להראות ללומד שאין התורה ספר מן הספרים שגומרים אותם, אלא שיש להפוך בה ולהפוך בה, ששבעים פנים לה ובכל פעם שאתה חוזר ולומד אותה, מתגלה פן חדש שבה, שאין באים עד חקר דבריה ואין דולים את מימיה.

  מראיין: וכיצד מחנכים את הלומד לכיוון זה?

  נחמה: ע"י זה שמראים לו דברי תורה מצדי צדדיהם; מזהירים באורם של מדרשים, מוסברים הסבר עיוני של פילוסופים, מבוארים באור הגיוני של פשטנים, משתקפים בדעותיהם של פרשנים מתקופות שונות. על ידי זה שרומזים ללומד על מטמונים שעליו לחפש ולגלות, על ידי זה שמעמידים את הלומד לפני שאלות ובעיות שעליו לפתור, ע"י כל אלה תפקחנה עיניהם לראות את המאור שבתורה.

  מראיין: ומה הן השאלות המועמדות לפניו בגיליונות אלה?

  נחמה: השאלות הן מסוגים שונים: יש שאלות לרעיון הכללי של הפרק. יש שאלות למבנה הקטע, יש שואלים לסגנון שבו נאמרו הדברים לבחירת המילים, כדי שיתרגל הלומד לכך שאין מקריות בדברים אלה: כל מילה במקומה הנכון, כל ניב מאיר באורו המיוחד; ויש שאלות לדעת המפרשים על ענין שלם או על פסוק בודד, על הבדלים בין דעות המפרשים, על השקפותיהם הגלומים בפירושי הפסוקים ועל נימוקיהם. כי לא די שידע הלומד שדעת אבן-עזרא היא כזאת ודעת הרמב"ן אחרת, אלא עליו גם להבין, מה ראה פלוני לפרש כך ומה ראה חברו ללכת בדרך הרחוקה ממנו.

  מראיין: אנא, תני לנו דוגמאות אחדות משאלותיך. אך בחרי מן הקלות, כי אין לפני מאזינינו ספרים פתוחים.

  נחמה: ניקח לדוגמה פסוק מפרשת בראשית: בדברי קין "גדול עווני מנשוא" נחלקו המפרשים. רש"י מפרש:

  "בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים ועווני אי אפשר לך לטעון?"

  והרמב"ן מתנגד לו ואלו דבריו:

  "והנכון בפשט שהוא וידוי, אמר: אמת כי עווני גדול מלסלוח וצדיק אתה ה' וישר משפטיך, אף על פי שענשת אותי הרבה והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה ואין מקום למנוחתי ומפניך אסתר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל כי בושתי ונכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני וכו'".

  והנה נשאל הלומד להבדל בין המפרשים ובהסתכלו ובעיינו מתברר לו, כי ההבדל הוא בין "גדול עווני מנושא?" כדעת רש"י ובין "גדול עווני מנשוא!" כדעת הרמב"ן.

  מראיין: אבל הן כך לא יוכלו לענות לך, הן אין בידם לשלוח לך תקליט אשר קלט את קריאתו השונה של הפסוק אליבא דשני הפירושים. ואיך תווכחי אם הבין הלומד את שתי הדעות?

  נחמה: לזה יש עצה פשוטה. הגיליון אומר לו:

  העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי דעת רש"י ולפי דעת הרמב"ן !

  נוסף על כך נדרש ממנו לנמק דעת כל פרשן ולהביא סיוע לכל אחד.

  מראיין: אני הייתי עונה לו, כי הרמב"ן צודק, הרי אין בפסוק כל סימן שאלה, לא נאמר "האם גדול עווני מנשוא", או "הגדול עווני מנשוא" אלא נאמר בחיווי: "גדול עוני מנשוא".

  נחמה: זוהי באמת התשובה הנכונה להצדקת דעת הרמב"ן.

  מראיין: אם כן, כיצד אפשר לבאר שבכל זאת מפרש רש"י "בתמיהה" הרי גם הוא רואה שאין כאן ה"א השאלה?

  נחמה: הנה שואל אתה כבר בלשון הגיליונות. זו באמת השאלה. אם נראה כאילו דעה אחת במקרה שלנו דעת הרמב"ן, היא מובנת מאליה היא היחידה המתאימה, הרי גדולה התמיהה למה לא פירש גם חברו כמוהו?

  מראיין: ובכן?

  נחמה: ובכן, בעצם הייתי צריכה להשאיר למאזינים למצוא את הנימוק, כי אין זה מתפקידי לענות, אלא לשאול, ואין אני עונה אלא אם כן קיבלתי בכתב סימן שאלה או לכל הפחות תשובה לא נכונה. אבל הפעם אעביר על מידותי. למה פירש רש"י בכל זאת "בתמיהה"? משתי סיבות: א) אם באמת הודה קין והתוודה וקבל על עצמו את הדין, למה זה ממשיך הוא לדבר, למה אינו מסיים במלים אלה: "גדול עווני מנשוא" את דבריו? ישב בדד וידם, או לכל היותר יאנק דם, למה זה יעמוד על המקח? וכי זו דרכם של בעלי תשובה אמיתיים?

  מראיין: אם כן, רצונך לומר שההמשך הוא המכריע לצד רש"י. ושנית?

  נחמה: רצונך לדעת את הטעם השני כאן, אל תסתכל שנית בתורה ואל תחפש בפסוקיה. אלא הבט סביבך והסתכל בעולם. האמנם חוזר קין בתשובה? גם לאחר ששמע שעליו להיות נע ונד. האם באמת חוזרים הרוצחים בתשובה? השמענו אותם אומרים "גדול עווני מנשוא"? לא, לא שמענו כמו שלא שמע גם רש"י. גם לאחר שהם כבר נעים ונדים בעולם אנו רק שומעים אותם מתממים ואומרים: "גדול עווני מנשוא?"

  מראיין: אני מבין. יפה אני מבין. ואולי תתני לנו עוד דוגמה אחת משאלותיך, אבל מפירושים שאינם פשוטו של מקרא.

  נחמה: טוב. אקח הפעם דוגמה מן הפרשה הראשונה של חומש שמות "ויפן כה וכה וירא כי אין איש...". ר' יעקב צבי מקלנבורג בעל הכתב והקבלה (בראשית המאה ה-19) מפרש:

  ויפן כה וכה- חשב משה כי אחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה.

  וירא כי אין איש- ראה שאין ביניהם גבר בגוברין ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל להצלתו.

  לעומת זאת מפרש הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין במאה ה-19) בפירושו לתורה "העמק דבר":

  ויפן כה וכה- חפש שר או ממונה מן המצרים לקבול בפניו על המצרי שהכה חנם.

  וירא כי אין איש- להגיד לפניו את העול, כי כולם - המה שריהם ושופטיהם - עצרת בוגדים ושונאי ישראל.

  השאלה בגיליון היתה: במה נוטים שני המפרשים מדרך הפשט? מה המריצם לכך ומה ההבדל ביניהם? אבל הפעם נשאיר את התשובה למאזינינו.

  מראיין: אבל הגידי לי, המחויב כל משתתף להיות בעל ספריה פרשנית המכילה את פרשנינו העתיקים והחדשים החל מרש"י וכלה בנצי"ב מוולוז'ין?

  נחמה: לא, חלילה, הן הגיליונות מכוונים לקהל הרחב בעיר ובכפר, בקיבוץ ובמושב, לפועל ולגננת, לאחות ולפקידה, לנוטר ולחיל, ולכן רק נדרש מכל לומד שיהא בידו חומש מקראות גדולות, כלומר חומש שמודפסים בו אונקלוס, רש"י, ראב"ע, רמב"ן, רשב"ם וספורנו. דבריהם אינם מובאים בגיליון אלא רק במראה מקום. עיין רמב"ן לפסוק   פלוני, עיין רשב"ם ד"ה כך וכך, וענה על השאלה. אם נדרש הלומד לעיין באחד מן המפרשים שאינם מודפסים בחומש זה: ברד"ק, באברבנאל, בכתב וקבלה, בשד"ל, או במלבי"ם; אם עליו לעיין במדרשים או אם נצטווה ללמוד את דעת אחד הפילוסופים: חובת הלבבות, הכוזרי, המורה או העיקרים, דבריהם מובאים מילה במילה ומודפסים בגוף הגיליון.

  מראיין: והיש משתתפים רבים בלימוד זה?

  נחמה: כן, קרוב ל-500. מספרם גדל בשנה האחרונה, השלישית, בהרבה.

  מראיין: והאם את עונה ומתקנת מאות מכתבים הנשלחים אליך בכל שבוע?

  נחמה: מאות לאו דוקא, לא כל הלומדים והמעיינים מעלים את תשובותיהם בכתב. יש הלומדים לבדם והגיליון משמש להם מעורר ומורה דרך. יש הלומדים בצוותא, בחוגים, בארגוני נוער, בבית כנסת, בשיעורי שבת בקיבוצים דתיים, במושבי הפועל המזרחי, בפלוגות נוטרים וכדומה.

  מראיין: וכמה מכתבים בערך נשלחים אליך בשבוע, על מנת שתעברי על התשובות ותתקנים?

  נחמה: זה תלוי בעונה. הקוצרים והבוצרים בכפרים אין שעתם פנויה בקיץ ללמוד בכתב כאשר בימי החורף. בחורף יש והגיע מספר המכתבים הנשלחים אלי לביקורת עד ל-40 ויותר בשבוע.

  מראיין: מספר לא קטן. ובשנה זו, בשנה הרביעית, הגדל שוב מספר הלומדים?

  נחמה: זאת לא אדע עדיין, אבל מכיוון שהשנה קיבל על עצמו המוסד "תורה והשכלה למבוגרים ולנוער" הנתמך ע"י הסתדרות נשי מזרחי באמריקה להוציא את הגיליונות לאור ולהפיצם, יש לחשוב כי עוד יתרחב חוג הלומדים. ובהזדמנות זו נזמין את כל קהל מאזינינו להשתתף.