קין וצאצאיו

לפסוקים אלה עיין במיוחד גיליון בראשית תש"י העוסק ביחוד בתפישות השונות של שיר למך.

הפעם עסקנו ביחוד בפסוקי המעבר שבין רצח הבל ובין שירו של למך.

רבות עסקו פרשנים בשאלה, לשם מה מסופרים פרטי שושלת קין בתורה. התשובה הרגילה בספרי מדע היום, שנתנת לפנינו כאן ראשית התפתחות הציביליזציה האנושית, אינה מספיקה כלל. וכי באה התורה לספר הסטוריה? וכי מטרתה למסור אינפורמציה על תולדות "ממציאים והמצאות"?

קאסוטו, * נותן את הסיבות לספור דברים אלה במלים הבאות:

בתאוגוניה של הכנענים כפי שמציג אותה לפנינו פילון מגבל ** משולבות הערות על האלים או האלים למחצה, שהמציאו כל מיני המצאות חשובות לחיי אדם, כגון השמוש באש, הציד, הדיג, בנין בתים...; אצל פילון מגבל הממציאים הם אלים, או אלים למחצה... והענינים קשורים באגדות מיתולוגיות. ואילו בתורה אין אלא בני אדם פשוטים ואין שום יסוד מיתולוגי כל עיקר. זהו חידוש גדול שחידשה התורה, היא מבטלת את המסורת המיתולוגית ומתנגדת לטשטוש הגבולות שבין האלוהות ובין האנושות: רוצה היא להדגיש, שתרבותם של בני אדם ע"י בני אדם נוצרה.

הדברים הולמים את שיטתו של קאסוטו הרואה בהרבה פרטים של ספורי התורה מלחמה באלילות הקדומה וביחוד הכנענית שהכרנוה אחרי גלויי ספרות אוגרית.

אבל נשים לב לשלוב הפסוקים האלה בתוך פרשת בראשית כולה אין הפירוש הזה מספיק כלל וכלל. ואף קאסוטו עצמו אינו מסתפק בו, כפי שיראה להלן.

המלבי"ם, מסכם את פירושו לפסוקים אלה (עד סוף שירת למך) בדברים הבאים:

הגם שקין ובניו יסדו עיר וקבוץ מדיני ותקנו נמוסים ומלאכות להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם, לא יועילו הנימוסים, שאם יעמוד איש עריץ, יצחק לכל חוק ונמוס ויגזול משפט וצדק...

ובדומה לו קאסוטו, בסוף פרקנו:

לאחר שהזכירה (התורה) החידושים שחדש קין ובניו בתרבות האנושית, מביאה היא את שירו של למך, המוכיח שעל יד ההתקדמות החומרית לא היתה מורגשת התקדמות מוסרית. החמס היה שורר ובמעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים, דוקא המדות המגונות השנואות בעיני ה' היו נחשבות למעלה בעיני בני-אדם. במצב שכזה לא היה אפשר ששופט כל הארץ לא יעשה משפט. כל ההישגים בתרבות החמרית אינם שוים כלום בלי המדות הטובות בדרכי המוסר...

גם המלבי"ם וגם קאסוטו לא שללו שלילה עקרונית את ערכה של התקדמות הציביליזציה (והשוה את דברי הרמב"ן פרק א' ד"ה וכבשוה, הרואה בהתקדמות זו אפילו תפקיד שניתן לאדם ע"י הבורא). ואלו אברבנאל רואה בעצם ההשתדלות הזו לפתח תרבות חומרית, לעבד נתונים טבעיים לתועלת האדם, לשכלל את התנאים הטבעיים ע"י חכמת האדם – ירידה עצומה ובגידה בתפקיד האמתי שהוטל על האדם.

ואלה דבריו:

כי הנה ברצות ה' הדברים הטבעיים המספיקים על עצמם, לא יצטרכו כל עזר המלאכה, כמו שהיה בתחילת הבריאה...
ויש מלאכות שהן מתחלפות וזרות לטבע, לפי שיעשו דברים שאין לטבע מבוא בהם כרוב העשיות מן הלבוש ובנין הבתים ועשית האניות וזולתם.

וכבר תמהו חכמים על תפישה זו, המתרחקת בעצם מאד מהשקפת המקרא. והעיר על כך פרופ' יצחק הינמן ז"ל ***, שדוקא בנין אניות היא מן החכמות שנתנו במתנה מאת ה' לאדם ובזה חסרהו ה' "מעט מאלוקים". (תהלים ח').

------------------------------------------------------------------------------------

* קאסוטו "מאדם עד נח" מהדורה רביעית עמוד 126.

** חי אחר חורבן בית שני

*** Yitzhak Heinemann, Abrabanels Wissenchaft d. Judentums 1938 p. 381-400

וכן עיין גם יצחק בער: "אברבנאל ויחסו אל בעיות ההיסטוריה והמדינה". תרבי"ץ תרצ"ז.