גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת ויגש
שנת תש"כ

הרעב במצרים

בראשית פרק מז, פסוקים יג - כז

הבא ללמד את הפסוקים האלה העוסקים ב"תיקוני יוסף" בכלכלה המצרית צריך לפנות אחורה וללמוד שנית בפרשת מקץ את הפסוקים שבסוף פרק מ"א. ואין להבין את פעולות יוסף בפרקנו, אם לא כהמשך לתיקונים שהנהיג עוד לפני בוא הרעב.

יש להסביר לתלמידים שאותו משטר הקצוב הזכור להם יפה משנותיה הראשונות של מדינתנו והידוע למבוגרים משתי מלחמות עולם במאה שלנו – הוא דבר חדש לגמרי, שלא היה ידוע בצורתו זו במאות הקודמות, ושמעשהו של יוסף במצרים, של אגירה ממלכתית הבאה למנוע כל אפשרות של אגירה פרטית ושל ספסרות ושל שוק שחור – הנה מעשה רב ומהפכני.

נראה, וכן דעת כמה מפרשים (ועיין רמב"ן מ"א מ"ח), שלא רק תבואה אגר אלא כל דבר אוכל, ושלא רק עם התחלת שנות הרעב התחיל בקיצוב ובמכירה מתוך המלאי הממלכתי, אלא אף בשנות השובע גזר על בזבוז והזקיק את כל תושבי הארץ לאכול מנות קצובות בלבד.

ואם ישאל השואל: אם היה הכל כל כך מאורגן ומסודר ומנה כל איש מוקצבת לו – איך נבין את דברי הכתוב:     
מ"א נ"ה:           

"וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה?"

יענה לנו בעל אור החיים, כי הצעקה נבעה יותר מטעמים פסיכולוגיים מאשר מטעמים כלכליים:

כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, לכן נתכוין לפתוח האוצרות כולן, כדי שיראו אנשי הארץ כל הריבוי (שפע המזון הנאגר באוצרות) ולא ירעבו, כי הרעבון ייכנס ללב האדם, כשיראה שיש מחסור, וכשיראו כל האוצרות הנפתחים, יתקרר חום הרעב שבלבם בוער.

עתה אפשר לעבור לפסוקים שבפרשתנו וראוי לפתוח בשאלות ב וג העוסקות גם הן בפעולותיו של יוסף, פעולות אשר בתקופות שונות הותקפו ע"י רבים מקוראי התנ"ך ובייחוד שימשו עילה לשונאי ישראל לתלות בהם טענותיהם נגד אופיו המנצל וה"מוצף דם" של היהודי. לעומת זה, רוצים פרשנינו בייחוד הרמב"ן להראות שפעל יוסף לטובת עם הארץ כולו, להצילם מרעב. ההבדל שבין הצעת המצרים (פסוק י"ט) לבין הוצאתה לפועל בידי יוסף (פסוק כ') העסיק את המפרשים, והם הוציאו מהבדל זה מסקנות מרחיקות לכת (אם כי היה עליהם ליישב את דברי יוסף בפסוק כ"ג הנראים סותרים את המסופר על מעשהו בפסוק כ').

לדברי הרמב"ן לשאלה ג נוסיף כאן עוד את דברי ר' שמחה מאיר מדווינסק, בספרו הידוע "משך חכמה", אשר מחוסר מקום לא יכולנו להביאם:

פסוק י"ט:

"קנה אותנו ואת אדמתנו": אולם יוסף שנא מאד את קנין העבדות, להיות שליט אדם באדם לרע לו, לכן אמר "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה" אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה, והם יהיו קנויים לשעה, להיות עובדים עבור לחמם, ולהיות שכירי יום לעבודת שדה. ולכן אמר  יוסף (פסוק כ"ג) "הן קניתי אתכם היום", פירוש: לזמן, ואת אדמתכם לעולם לפרעה.

שאין הם "עבדים" במובן הרגיל של המילה, אלא אריסי המדינה, את זה מנסה סופר בן זמננו (שהרבה אפשר לחלוק על ספרו, כמעט בכל פרק) במונחים של זמננו:

הקומוניזם הממלכתי הראשון; פקוח של ממש, רכוז המזונות ואחר כך חלוקתם בשווה, תוך כדי הלאמת הרכוש הפרטי, תחילה הכס, אח"כ הבהמה, ובסוף הקרקעות; ומעתה כל חוכרי האדמות (אדמות "פרעה" – כתיב, אדמות "המדינה" – קרי) מעלים חלק לפרעה ואוכלים הנותר.

בשאלות ב2, ג, ד, ה1, יש להעמיד את התלמידים על ערכה של קריאה מדויקת, של תשומת לב למילה הנוספת, למילה החסרה ולמילה הנראית שלא במקומה.

ב2 בנוי כולו על ההבדל שבין וילקט... את כל הכסף. לבין ויבא... את – הכסף.

ג1 בנוי על ההבדל שבין "קנה אותנו ואת אדמתנו", לבין "ויקן..." – כל אדמת מצרים.

ד' עומד כולו על מקומו של מבאר הזמן "היום" שבא בין שני המושאים ולא כדרכו אחרי שני המושאים.

ה1 על הכפל שבין פסוק כ"ב ובין פסוק כ"ו.

מי מן הלומדים הרגיש בכל דקויות סגנון אלה לפני ראותו דברי המפרשים?

בסוף השיעור יש לפנות לשאלה א שהיא העיקר.