גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת וארא
שנת תש"ל

מכות מצרים

שמות פרקים ז - ט

בניגוד לרוב גיליונותינו אין גיליון זה מצטמצם בדיון בפסוקים אחדים של הפרשה ואף לא בפרק שלום, אלא משתרע על פני כמעט כל הפרשה כולה. המורה יתן לתלמידיו שהות לדפדף בפרשה ולמצוא את הפסוקים הנדרשים. בשאלה א' יתברר לתלמידים שיש מספר פסוקים (והם אינם מפוזרים בלי שיטה על פני עשר המכות אלא נקבע להם מקום "אסטרטגי") המבטאים בצורה פרוגרמתית את תכלית המכות. עמד כבר על חשיבותם של פסוקים אלה האברבנאל בדבריו הבאים (אלא שהכניס לסרובו של פרעה ולמריו נימוקים אידיאולוגיים שאין נראים לפי פשוטו של מקרא) ואלה דבריו:

אברבנאל, (בהסבירו את סדר עשר המכות ואת מבנה פרשתנו):

פרעה היה חולק על משה בשלושה שרשים: משה הניח מציאות סבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד' ב') "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני-האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: "מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו?!" הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלושת השרשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלוש המכות הראשונות; לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלש המכות השנישות; - ואמנם השלש מכות האחרונות באו לאמת השרש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו...
ורצה הקב"ה לעשות המכות כפי התכליות – (כאשר בארתי למעלה) ובין שלש המכות הראשונות אותות ומופתים לבאר ולהוכיח מציאות האל. ולכן אמר בתחילתן (ח' ז') "למען תדע כי אני ה'"...
וכך תמצא בשלוש המכות השניות שבאו להוכיח מציאות אלוה משגיח, ולכן אמר בתחילתן: (ח' י"ח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ"... וככה בשלוש האחרות שבאו להוכיח יכולתו ית', אמר (ט' י"ד) "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

כדי להבליט עוד יותר שלא היו המכות נקמה אלא אמצעי למוד והוכחה יעוין גם בדברי תנחומא ישן וארא כ' שמות ט' י"ט ועתה שלח העז את מקנך:

אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: "ה' הצדיק" אלא במכת ברד בלבד, למה? אדם שהוא מבקש להלחם עם חברו ולנצח אותו, פתאם הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקב"ה אמר לפרעה: "ועתה שלח העז את מקנך..." – באותה שעה אמר פרעה: "ה' הצדיק".

מכאן אנו עוברים לחלקו השני של הגיליון העוסק כולו בהתראה. כדי לתת – ביחוד ללומדים צעירים – לגלות בעצמם את הסדר אשר בה נתנת ונעשית ההתראה, ראוי לתת לתלמידים למלא טבלא כזו:

המכה

התראה

הוצאה לפעל ע"י

תגובת החרטומים

תגובת פרעה

דם

הנה אנכי מכה

משה ואהרן

ויעשו כן החרטומים

ויחזק לב פרעה ולא שמע...
ולא שת לבו

צפרדע

יש

     

כנים

אין

     

ערוב

       
דבר        

שחין

       

ברד

       

ארבה 

       

חושך

       

בכורות

       

ואז יתברר לתלמידים שיש לפנינו מחזוריות מסוימת במכות, זו שגלה כבר הרשב"ם ואשר היא גם יסוד לחלוקת המכות לר' יהודה: דצ"ך – עד"ש – באח"ב.

מחזוריות זו הרחיב אותה עוד אברבנאל ביחס למקום שבו מודיע משה את דברי ההתראה.

דם 

"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו"

צפרדע

"בא אל פרעה"

כנים

-

   
ערוב

"השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה"

דבר

"בא אל פרעה"

שחין

-

   
ברד

"השכם בבקר והתיצב לפני פרעה"

ארבה

"בא אל פרעה"

חושך

-

        ואולם הרמב"ן – כפי שיראה בגיליוננו – תופש את החליפין האלה בין התראה לחוסר התראה, בין "התיצב לפני פרעה" ובין "בא אל פרעה" לא כענין של קצב פנימי, של סדר מסוים בו מחנך ה' את פרעה ומלמדהו. הרמב"ן נאמן כאן לשיטתו שכבר עמדנו עליה בהרבה מקומות (באחרונה בגיליון וירא תש"ז שאלה ג' 2 ): לא כל דבר שאינו נכתב גם לא היה. (ועיין דרך משל דבריו בבראשית מ"ב ל"ד ד"ה ואת הארץ תסחרו "ויתכן שאמר להם... ולא ספרו הכתוב... וכן במקומות רבים...").