נאום "היום הזה"

מבנה ספר דברים – שאינו כרונולוגי כספר בראשית ומחציתו הראשונה של ספר שמות וגם אינו ערוך לפי נושאים הלכתיים כספר ויקרא מעמיד את הלומד בפני קשיים רבים. היטיב הרמב"ן עמנו בהבהירו את שלד המבנה הזה. ופסוקים אלה שבהם עוסק גיליוננו הינם הזדמנות יפה לסקור את מבנה הספר כולו. למקומות שהובאו ברמב"ן ראוי עוד להוסיף את המקומות הבאים שבהם הוא משלים את האמור בשלושת המקומות שהבאנו; ואלה הם:

לשאלה ב יש להבליט – ביחוד ללומדים הצעירים את רעיון על-זמניותה של התורה.

לשאלה ג – להבנת דברי הראב"ע – יעויין (למתקדמים) בדברי הראב"ע, קהלת ז' פסוק ג':

ד"ה טוב כעס מצחוק: (כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלוש נפשות: האחת "נפש הצומחת" והענין, כי כמו שיש במיני הצמחים והדשאים וכל עץ קרא שמו נפש: ...וכן יש באדם, וזאת הנפש היא המתאוה והצריכה לאכול.
והנפש השנית – נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות החמשה ובעלה התנודה ההולכת ממקום למקום. וזאת הנפש גם היא באדם.
ולאדם לבדו נפש שלישית היא הנקראת "נשמה" היא המדברת בין אמת ושקר בעלת החכמה. ...והאלוהים נטע שכל באדם, הוא הנקרא "לב" למלאות חפץ כל נפש בעתו, וגם עזרהו במצוות תעמודנה כל דבר על מתכונתו)

לשאלה ד הנוגעת לסגנונו של רש"י מצאתי הערה של ר' דוד הופמן, שאף שהיא נוגעת למקום אחר ברש"י – מכל מקום ניתן ליישב גם את מקומנו על פיה. הדברים נדפסו במאסף "אוצר החיים" ספר ששי תר"ץ, עמוד 124:

בראשית ל"א י':

עקדים נקדים וברדים. על מילת ברדים פירש"י ז"ל אין לי להביא עד מן המקרא עכ"ל. בימי עלומי שאלתי הלא מקרא מלא הוא (זכריה ו' ג') סוסים ברדים אמוצים? ורבים מתעקשים אמרו שרש"י פרש מילת ברדים בזכריה באופן אחר. והנה תרגום של שניהם בתורה ובזכריה היינו הך, וחלילה חולין הוא לעשות רש"י מאוה"ג ז"ל כטועה במקרא דבר בי רב חד יומא?
ובהיותי בברלין בשנת תרס"ה ביקרתי את הרב החכם הנודע מו"ה דוד האפמן נ"י ושאלתיו אודות זה ויענני בטו"ט: אילו אמר רש"י ז"ל "אין לו דמיון במקרא" כאשר יאמר במקום שבאמת אין דמיון אז צדקת, אבל רש"י אמר "אין לי להביא מן המקרא" שביאורו הוא כן, יען שגם המילה השנית במקרא הוא באופן זה בלי שום פועל או תואר הפעולה שנקיש ממנו על זה וערבך ערבא צריך. והוא לדעתו אמת וצדק.

                                       מאיר אליעזר הכהן הרטשטיין-רפאפורט ז"ל.

השאלה החשובה ביותר בגיליון היא שאלה ה.

והשוה לשאלה זו גם גיליון כי תבוא תש"ה שאלה ה.