תלונת ישראל
שמות פרק טז, פסוקים ד - יב
תלונות בני ישראל במדבר מתחילות כבר שבעה ימים אחרי צאתם ממצרים – בעמדם על ים סוף (פרק י"ד), והן חוזרות ונשנות בפרשתנו ממסע למסע: במרה, במדבר סין, ברפידים, ושוב תתעוררנה התלונות בשנה השניה, בפרשות בהעלותך, שלח, קרח, חוקת.
התלונה שבפרקנו (פסוקים א' – ג') נידונה בגיליון בשלח תשי"ח.
הפעם עסקנו רק בדברי ה' אל משה בהבטיחו למלא בקשתם ובמסירת דברי ה' לישראל.
לשאלה א'. הפתרון הוא בדברי ה' "למען אנסנו", וטובים הם דברי בובר לעניננו: הוא מדבר על כך ממקרים אחרים במקרא כשבקשת האדם גם כשאינה הוגנת (או שהיא נאמרת בצורה בלתי הוגנת) נענית בכל זאת, ומלוי הבקשה מטרתו היא להעמיד את האדם (או העם) שנכשל בנסיון, בנסיון חדש (כגון בבקשת מלך כדי להיות ככל הגויים), ואין מלוי הבקשה בא – כדעת יש אומרים – "מפני שאין ברירה אלא להניח לעם לעשות מה שלבו חפץ". ואלה דבריו:
אכן נאדר ונפלא יותר מתמונתו המצטיירת בלב רובם של פרשני דורנו הוא אלוקים זה המצווה לקורות עולם, כי יקרו למען 'נסות' את יצורו בן החורין – האדם. במקום שהוא נענה לו, הופך הוא תוך כדי ספוקו (= את מבוקשו של האדם) את עצמותו של הדבר המבוקש, עד שהוא נהפך לו לנסיון חדש – נעלה מזה שקדם לו ושלא עמד בו האדם. האדם נכשל – ואת כשלונו גיבש בדפוס משאלה. האלוקים ממלא את בקשתו... תוך כדי מילויה חלה תמורה במהותו של הדבר המבוקש...*
לשאלה ב'. בכל אותם מקומות שבהם נמסר לנו בתורה גם הצו האלוקי למשה וגם דברי משה המוסרים את הצו האלוקי לעם, בכל אותם מקומות על הלומד להתעכב במרוצת קריאתו ולעיין יפה: מה שינה משה, מה קיצר, מה "סגנן" – ויש לחפש את סבת השינויים. למפרשים שיטות שונות בהסבר השינויים האלה.
(ועיין בגיליון חיי שרה תשי"ב שאלה אחרונה
בגיליון מקץ תשי"א שיטת מלבי"ם, העמק דבר מצד אחד- שיטת ראב"ע ורד"ק, מצד שני).
דוגמא מאלפת להסברת השינויים האלה נמצא הפעם בשאלה ב'. לדעת הראב"ע גם כאן אין בעצם כל שינוי בין דברי ה' למשה לבין דברי משה לעם, ומה שאמר ה' למשה "הנני ממטיר לכם לחם" אינו אלא בטוי כולל למה שמוסר משה לעם בפרוטרוט:
בתת ה' לכם (בערב) בשר לאכול ולחם (בבוקר) לשבוע.
הקפנו מלים 'בערב', 'בבקר', כי הוספת מלים אלה בדברי משה אין להם הסבר בדברי ראב"ע.
שונה ממנו תפישת קאסוטו אשר נסה לפתור את השאלה בדרך של הצלחת משה להבין דבר מתוך דבר.
בשיטה אחרת הלך הרמב"ן כאן ובה הלך בפתרון קשיים כאלה בהרבה מקומות. עיין ביחוד רמב"ן בראשית מ"ב ל"ד (ועיין גיליון מקץ תש"ט!) וכן בראשית ל"א ז' ד"ה ואביכן התל בי.
לשאלה ג' 2. בעל הרכסים לבקעה (ר' יהודה לייב שפירא) מעיר לבראשית א' ג' במקום שמופיע פעל האמירה לראשונה:
בהשנות "ויאמר", "ויאמר" במדבר אחד – רובן האחד פירוש לחבירו. כגון (בראשית ט"ו) "ויאמר מה תתן לי", "ויאמר הן לי לא נתת זרע", וכגון (שמות ג') "ויאמר אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר... אהיה שלחני", וכגון (שמות ט"ז) "ויאמר משה ערב וידעתם... ובקר וראיתם...", "ויאמר משה בתת ה' לכם..."
ואולם לא כל המפרשים רואים פסוק שני הפותח ב"ויאמר" רק כפירוש לראשון. ויש הרואים בו שלב נוסף בשיחה אחרי שהראשון לא נענה או נענה בשלילה או אחרי שהיתה הפסקה למתן שהוא לבן שיחתו להגיב או לחשוב.
ועיין לזה בראשית ט"ו ה' "ויאמר... ויאמר", וכן שמות ג' ה': "ויאמר... ו' ויאמר...", וכן במדבר ל"ב ב': "ויאמרו... ה' ויאמרו...", והערנו על כך בהרבה מגיליונותינו.
------------------------------------------------------------------------------------
*) דרכו של מקרא פרק 'משאלת העם' עמוד 175. וכן שם 'מעשה המלכת שאול' עמוד 185.
