מעמד הר סיני

פסוקים אלה המתארים את תגובת העם – נחלקו בהם המפרשים אם מתייחסים הם למצב שלאחר שמיעת הדברות, אם מתארים הם את תגובת העם מלפני שמיעתם (היינו את המתרחש בסוף פרק י"ט). עסקנו בשאלה זו בגיליון יתרו תש"ד. ונראה שלשון  הכתוב "וכל העם רואים" (ולא כרגיל "ויראו כל העם") מחזקת את הדעה השנייה, שהיא גם דעת הרמב"ן. (עיין להבנת סדר מילים זה את דברי רש"י בראשית ד' א' ד"ה והאדם ידע, וכן דברי רש"י בראשית כ"א א' ד"ה וה' פקד וכן שמואל א' ט' "וה' גלה את אזן שמואל").

בשאלה א עמדנו על הביטוי המפורסם "רואים את הקולות". ערבוב החושים שעליו מדבר הראב"ע מצוי במקרא (כמו בכל שירה נשגבה לפרקים), אך אינו נפוץ.

אהרליך מביא כדוגמא לא מוצלחת – בראשית ט"ז י"א "כי שמע ה' אל עניך", אך יש דוגמאות הולמות יותר. אפשר כמובן לפרש את פסוקנו גם בדרך אחרת, שהנשוא המתאים למושאים "לפידים" "וההר עשן" נגררו אליו גם המושאים הבלתי מתאימים אליו "קולות" ו"קול שופר". וככה פירש הראב"ע, את שמות ב' ג':

ד"ה ותחמרה בחמר ובזפת: על דרך (איוב ד' י') "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו". אף על פי ש"ותחמרה" לא שייך גבי זפת,
נקט לה אגב "חמר" כדנקט "נתעו" גבי שאגה וקול, אף על גב דלא שייך ביה, משום דשייך גבי "שני כפירים".

(ודברי ראב"ע אלה לא הובאו בדפוסים שלנו, וגם לא בפירושו הקצר של שמות, אלא הובאו משמו בדברי דעת זקנים בעלי התוספות. ונראה שרק המילים הראשונות (עד נתעו) הם מדבריו והשאר הסברים לדבריו מבעלי התוספות).

אך מובן לנו למה לא פירש הראב"ע גם במקומנו כך, מפני ששם המושא הסמוך לנשוא הוא המתאים. והבלתי מתאים בא אחריו, ואילו במקומנו הן המושא הסמוך לנשוא הוא דווקא זה שאינו מתאים.

פירוש אחר נותן "לרואים את הקולות" ר' אברהם בן הרמב"ם:

הושאלה הראייה בעברית לחושי הראייה והשמיעה והריח וההתבוננות בשכל ככתוב (בראשית כ"ז) "ראה ריח בני" (שמות ט"ז כ"ט) "ראו כי ה' נתן לכם השבת", ומאמר כאן "רואים" במקום "שומעים".

בשאלות ג ו-ד אנו עוסקים בפסוק כ' "לא תעשו אתי..." הוא קשה משתי בחינות הן מצד תכנו, הן מצד מבנהו התחבירית.

מצד תכנו כבר ניסח את השאלה אברבנאל:

באמרו "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב וגו'" כי למה ציווה עתה על העבודה הזרה, כיוון שבדיבור השני מהדברות הזהיר עליה הרבה "לא יהיה לך", "לא תעשה לך" "לא תשתחווה להם..."? ורש"י מדברי חז"ל פירש, שבא להזהיר על הכרובים שיהיו במשכן שלא יהיו כסף במקדש, ואפילו של זהב חוץ משם לא יעשה אותם. ואין הכתוב סובל דבר מזה.

ולכן ניסו המפרשים השונים שהובאו בגיליון להבין את הפסוק באופן אחר מאשר איסור עבודה זרה כפי שנאמר בדיבור השני.

גם מצד מבנהו התחבירי יש לפנינו קושי: בפסוק לכאורה חזרה מיותרת על הנשוא "לא תעשו" והלא שני המושאים "אלוהי כסף ואלוהי זהב" יכלו שניהם להתקשר עם נשוא אחד: "לא תעשו לכם אלוהי כסף ואלוהי זהב". ועוד יש לשים לב, שלא חלקו בעלי הטעמים את פסוקנו לשני משפטים, אשר לכל אחד נושא נשוא ומושא משלו, (כלומר: לא חלקו באתנחתא מתחת ל"כסף": לא תעשו לכם אלוהי כסף, ואלוהי זהב לא תעשו לכם*) אלא קבעו את האתנחתא מתחת למילה "אתי", ונמצא המשפט הראשון "לא תעשון אתי" חסר מושא!

ועל קושי זה ניסו שלושת התנאים להתגבר כל אחד כפי דרכו: ויפה תירגם את דבריהם לאוטרבך בתרגומו את המכילתא**:

לפי ר' ישמעאל: ye shall not make with me

לפי ר' נתן: ye shall not make me

לפי ר' עקיבא: ye shall not do with me

------------------------------------------------------------------------------------

* כך תירגם התרגום הכנסייתי האנגלי:

You shall not make gods of silver to be with me, nor shall you make for yourself gods of gold.

אבל בובר ורוזנצוויג בהתאם לטעמי המקרא:

macht mir nicht bei, silbergotter, goldgotter macht euch nicht

וזה תרגום מדויק מאוד!

** Mekhilte de R’ Ishmael, a critical edition… with an English translation by Jacob Z. Lauterbach, Jewish publication society of America, Philadelphia, 1949.