גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בא
שנת תשכ"ה

חג הפסח ופדיון פטר חמור

שמות פרק יג

משתי הפרשיות שבסוף פרשת בא (א' – ז'; י"א – ט"ז) נראה שהשניה חוזרת על הראשונה ונתקשו רבים מפרשנינו בכפילות זו.

קאסוטו, בפרושו לשמות מנסה ליישב כפילות זו בפשטות באמרו:

פרק י"ג פסוק א':   

בדברי ה' אל משה: נמסר הצווי על הקדשת הבכורות בקוים כללים. הפרטים יבואו בדברי משה אל העם (י"ב ואילך) ובלי ספק כוונת הכתוב היא שכולם ניתנו למשה מפי הגבורה, אלא שכאן אין כתובים, כדי שלא לחזור עליהם פעמיים.

הדרך שבה הולך קאסוטו כאן היא שיטת הרמב"ן בדרך כלל, כי לא ירצה הכתוב להאריך גם בדברי ה' אל משה וגם בדברי משה אל ה' ויקצר באחד. והרמב"ן מעיר על כך במקומות רבים כגון בפרשתנו:

פרק י"א פסוק א':  

ד"ה ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא: ... והנה גם בזה קיצור בספורים, כי ה' אמר לו: "עוד נגע אחד אביא על פרעה" והודיעו בנגע ההוא, ואמר לו "בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים..." וכל ענין הפרשה ההיא, אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה' למשה, כי די במה שספר משה לפרעה, (י"א ד') "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא" כמו שפרשתי בארבה.* ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה. **
ובסדר הזה ( = בא) פרשת "קדש לי כל בכור תקצר בדבור הקב"ה למשה, ותאריך במאמר משה אל העם: "זכור את היום הזה" וגמר הפרשה כולה, והם דברי ה' אל משה, שאמרם לישראל בו בלשון שנצטוה...

ואולם הרמב"ן עומד בדבריו כאן רק על השוני שבין פסוק ב' לבין הפסוקים ג' – י' (עיין בגיליוננו שאלת אברבנאל, שאלה א'), אך אינו מפרש שם את הכפילות של ג' – י'; י"א – ט"ז.
את זו הוא מנסה לפתור בדבריו לפרשתנו:

פרק י"ג פסוק י"א:

ד"ה והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני: ...ועל דרך הפשט (פסוק ב') "קדש לי כל בכור" – כל הנמצאים בישראל היום, כי בעבור שפדאם ממות בהכותו בארץ מצרים צווה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת ה' לכל אשר יצוה בהם, ולא צוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וצוה בפדיון העודפים (במדבר ג' מ"ו), אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר, וצוה כי כאשר יבואו לארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור, וצוה כפדיונם לדורות.

אך פירוש אחר לגמרי ניתן לכפילות שתי הפרשיות (א' – י'; י"א – ט"ז) בדברי מהר"ל מפרג, ספר גבורות ה':

פרק ל"א: "והזכיר 'קדש לי כל בכור פטר רחם' ולא זכר המכה ( = מכת בכורות) ובפרשה שאחריה, היא פרשת "והיה כי יביאך..." (י"א – ט"ז) אמר "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בשר... על כן אני זובח..." כי נראה, כי אלו שתי הפרשיות, פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך – פרש קדש על הבכורים שיהיו במעלה יתירה ויהיה להם מעלת קדושה, והשניה לפדות בכורי אדם ולזבוח בכורי בהמה טהורה ולערוף בכור בהמה טמאה, ולפיכך פרשה שניה לא כתוב בה לשון קדושה, רק לשון "והעברת כל פטר רחם לה", ולשון העברה כל' הבדלה והפרשה, שבסוף תפדה אותם כדמסיים קרא.
נמצא כי הקדוש מורה על הצלת בכורי ישראל, והזביחה והפדיון מורה על הריגת בכורי מצרים. לכך צוה בפרשה שניה לפדות בכור אדם ולזבוח בכורי בהמה, כי הזביחה מורה על הריגה והפדיון הוא גם כן פדיון נפשו ומורה זה על הריגת בכורי מצרים. כי אלו שתי פרשיות הכתובות זו אחר זו מורים על שהוא ית' הציל בכורי ישראל והרג בכורי מצרים.
וכל פרשה בחינה בפני עצמה: בפרשה ראשונה לא נזכר רק ( = אלא) הקדושה של הבכור. ואין זה מורה רק ( = אלא) שהבכור הוא לחלקו יתברך, במה שהציל אותם.
והפרשה השניה על הריגת בכורי מצרים.
ובפרשה הראשונה נזכר איסור אכילת חמץ ושיאכל מצה ושיזכרו יום צאתם, ואין זה בפרשה השניה, כי עיקר הגאולה במה שישראל הם לה'; וזה נראה במה שהציל ישראל ועל זה בא קדוש הבכורות. ואין עיקר הגאולה במה שהרג הבכורים של מצרים, לכך בפרשה זו (הראשונה) צוה שיזכור היציאה ואכילת מצה ואיסור אכילת חמץ, שזה הכל תלה ביציאה ולא בפרשה השניה כלל.

לשאלה ב' 1 יש לעיין גם בדברי מקרא בכורים, כי מטרתה החנוכית של אמירת הדברים ההם ומטרתו החנוכית של ספור ביציאת מצרים וקדושת הבכורות בחלקה אחת היא. (עד כמה שטעמי המצוות בכלל ניתנים להסברה.)

השאלות ברש"י (ו') כולן אינן קלות. לשאלה ו' 1, מעיר ר' אליהו מזרחי:

פירוש שעל ידי שהכיתי כל בכורי מצרים ונצולי בכורי ישראל קניתים לעצמי שיהיו מקודשים לי, אף אם לא יקדישום, כדכתי "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור..."

וביתר ברור מבארו בעל באר יצחק:

ד"ה לי: חזר ושנאו הכתוב לנתינת טעם על מצות קדושת הבכור, וכאלו אמר "כי לי הוא", ר"ל שלי הוא מכבר.

לשאלה ו' 2, עיין בדברי רש"י שמות כ' ד"ה זכור.

------------------------------------------------------------------------------------

* עיין כי תשא ל"ב כ"ז.

** כגון בפרשתנו פרק י' פסוק ב'

ד"ה התעללתי...: והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותו לפרעה, כי מה טעם "בא אל פרעה", כי לא יאמר לו כלום, ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה, כי הכתוב קצר בזה.
וכן קצר למעלה במכת הברד שספר דברי הקב"ה אל משה ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל, כאשר פרשתי, וסבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם. ופעם יקצר בזה ופעם בזה.