ראובן

Anderseits ist zu überlegen ob man nicht sogar für die "reschis" * des Getreides u.s.w. Anfang sagen sollte, damit die Schöpfung der Welt durch die jahrliche Schöpfung der Frucht beglaubigt wird. Das meint je das erste wort und so ist es auch

ובובר קיבל דעתו ובהמדורות המאוחרות הוא מתרגם כל ראשית שבתורה ("ראשית אוני" ו"ראשית בכורי אדמתך" ואת "עומר ראשית קצירכם" וכו') באותה מילה בה תרגם את ראשית כל הראשיות בבראשית א' א'. והוא התרגום היחידי העושה כן (ולפלא הוא עד כמה קלקל ושיבש את הכל התרגום החדש המתיימר להיות מדעי של המלומד היהודי Speiser:

Gen. 1, 1:  When God set about to create heaven and...

      49, 2:  My strength and first fruit of my vigor)

 את המילה "עז" מפרשים כל פרשנינו שהבאנו בגיליון כשם עצם וכאילו נאמר "עוז". גם המדרשים וגם המפרשים המפרשים "עז" – מלכות, בוודאי הסתמכו על הפסוק (שמואל ב' י') "ויתן עוז למלכו".
שד"ל הוא היחידי המפרש – נגד ההקבלה – "עז" לא כשם עצם אלא כשם תואר. מחוסר מקום לא יכולתי להביאו:

"שאת" שם דבר ו"עז" שם התואר. על כן "יתר" הראשון סמוך, יתרון שאת והשני נפרד, והוא תאר הפעל כמו (ישעיה נ"ו י"ב) גדול יתר מאד.
והסתכל איך מתוך שבחו בא מעט מעט לספר בגנותו: "יתר שאת" הוא שבח, "יתר עז" תוכחה קלה, ואחר כך תוכחה קשה.

לשאלה ו נביא בזה עוד קטע מתוך דברי הכתב והקבלה לבראשית ל"ה כ"ב, שעל ידם יובן פירושו המוזר לפסוקינו:

...ואחר שידענו מעדות המקרא שבלהה לא היתה פלגש ליעקב כי אם אשתו ככתוב (ל') "ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה", ונאמר בבאור (ל"ז ב') "בלהה וזלפה נשי אביו", ואין לך בזיון יותר גדול מלקרא אשה נשואה בנשואין גמורים בשם }פלגש" – וזהו לדעתי מה שייחסו רבותינו לחטא ראבון "שבלבל יצועי אביו", שקראה פלגש לעיני כל העם. ולפי זה טעם המקרא: ראובן הלך בקרב חוצות העיר ויבז את בלהה במה שקראה פלגש אביו ושאינה אשתו בנשואין גמורים, ולא במקום מוצנע בזה אותה, כי אם ברבים, עד שבאו הדברים לאזני אביו וזהו מה שסיים הפסוק "וישמע ישראל".
והנה לפירוש זה אין "וישכב" בהחלט כי אם על פי הדבור, כי מצאנו כמה פעלים שפעולתם אינה עשיית הפעולה כי אם על פי דבור בלבד, כמו "הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה", ששניהם נתינה על פי הדבור – לא במעשה, וכן (ויקרא ט"ז כ"א) "ונתן אותם על ראש השעיר", שהוא רק נתינה בדבור. וכן כל "וטמא אותו" "וטהר את הנגע" בפרשת נגעים, וכן (בראשית מ"ח) "וישם את אפרים לפני מנשה" אין פעולתה רק בדבור, לא במעשה.

------------------------------------------------------------------------------------

* התעתיק לגרמנית אצל רוזנצווייג הוא לפי המבטא העממי המקובל ביהדות אשכנז.