הפטרה - והיה שארית יעקב

במאמרו של ד"ר זיידל  "מיכה פרק ו'" (ר' שהבאנו מדבריו בשאלה ד) מחלק הוא פרקנו לשלושה חלקים:    

פסוקים א'-ה':     ריב ה' עם עמו
פסוקים ו'-ח':     דרישות ה' מן האדם
פסוקים ט'-י"ז:    קריאת התראה על מעשה החמס והרמיה

הפטרתנו מסתיימת בפסוק ח' וגליוננו עוסק איפוא רק בשני חלקי הפרק הראשונים; לחלקו הראשון של פרקנו מעיר משה זיידל, (שם עמוד 14):

הרעיון של "ריב ה' עם עמו" שבו מתחיל פרקנו, שה' בא במשפט עם עמו, מתוכח ונשפט עמו, אינו מיוחד למיכה; הוא חוזר ובא פעמים רבות בכתבי הקדש, כמו שכבר העירותי על זה במקום אחר. ("אזכרה" – לזכר הרב א' קוק, ירושלים תרצ"ז, מחלקה ד' – "ארבעה נביאים שהתנבאו בפרק אחד" רכ"ו-רכ"ז).
הושע אומר: "שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוקים בארץ"; וישעיה בן זמנם של הושע ומיכה אומר: "ניצב לריב ה' ועומד לדין עמים, ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם" (ישע' ג' י"ג). "הזכירני נשפטה יחד, ספר אתה למען תצדק" (שם מ"ג כ"ו) (ושם פסוק כ"ג: "לא תעבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה" = "ומה הלאיתיך" במיכה) ובמזמור לאסף (תהלים נ' ד'): "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו" (ושם בהמשך כמו כאן במיכה: "לא על זבחיך אוכיחך... האוכל בשר אבירים..."). ובמזמור פ"ב בתהלים, גם הוא לאסף: "אלוקים ניצב בעדת א-ל, בקרב אלוקים ישפט" – שפרושו כפי שיוצא מתוך הקבלה לישעיה פרק ג' שהובא בזה: אלוקים ניצב לריב בעדת א-ל, כלומר בשופטים, כמו שהוא ממשיך ואומר: "עד מתי תשפטו עול... שפטו דל ויתום.)

                                                               עד כאן דבריו.

ואולם ברוב המקומות שהביא הד"ר זיידל אנו שומעים רק את הצד האחד של "הריב". ואילו במקומנו ניתן לשמוע גם את תשובת זה שרבים עמו, את חיפוש המוצא לענות בריב, ובזה תשובה לשאלת אברבנאל שהבאנו ב-א.

שאלה ב חשובה מבחינת לימוד דרכיו של רש"י בשימוש באגדה. חז"ל הרבו לדרוש מילת "הרים" (=הורים) על האבות ו"גבעות" על האמהות. אך לא בכל מקום הביא רש"י את המדרש.

והשווה דברי רש"י, לישעיה נ"ד י':  

"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ"

רש"י:

ד"ה כי ההרים ימושו: אף אם תכלה ותתם זכות אבות ואמהות, חסדי מאתך לא ימוש.

וכאן הלך רש"י בעקבות המדרש.

ויקרא רבה ל"ו:  

ר' יודן בר חנן בשם ר' ברכיה אמר: אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות נתמוטטה, לך הדבק בגמילות חסדים, הה"ד "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" – הרים אלו אבות וגבעות אלו אמהות – מכאן ואילך "וחסדי מאתך לא ימוש".

ולא הלך רש"י בעקבות המדרשים בשני המקומות הבאים:

מכילתא בשלח י"ז ט':

"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה"... ונהיה מעותדים על מעשה אבות. "ראש" אלו מעשה אבות, "הגבעה" – אלו מעשה אמהות.

ספרי זאת הברכה ל"ג ט"ו:

ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם: מלמד שאבות ואמהות קרויים "הרים וגבעות" שנ' (שה"ש ד') "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה".

וכן לא הלך בעקבות המדרש לשמות י"ט ג'.

שמות רבה כ"ח (א):

"ומשה עלה אל אלוקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור" – בזכות ההר, ואין ההר אלא אבות, שנאמר (מיכה ו') "שמעו הרים את ריב ה'".

ואולם הוא הלך בעקבות המדרש בפרשתנו, פרשת בלק.

במדבר כ"ג ט':

ד"ה כי מראש צורים אראנו ומגבעות...: אני מסתכל בראשיהם ובתחילת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות.

המסתכל בפסוקים ובהקשרם ימצא את שיטתו של רש"י בהבאת מדרשים ובהימנעו מלהביאם.