ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי

כל פרשה וכל פרק בתורה לדורות נאמר ולא לשעתו בלבד ולקח בהם לכל התקופות. אולם בכל דור אחרות הן הפרשיות המדברות אליו ופרשה אשר סתומה או רחוקה היתה מהבנת דורות פתאם תתגלה לדור חדש. הפרק שבו עוסק גיליוננו יובן לדורנו אולי יותר מאשר לדורות שקדמו לנו. אך על המורה ללמד הפרק כולו לגופו והלקח לדורנו יצוף מעצמו בתודעת הלומדים.

מתנהל משא ומתן רב משמעות בין שני שבטים וחצי, בני הדור הראשון לבאי הארץ, ובין משה רבנו אביהם של נביאים המוציאם ממצרים ומוליכם במדבר ארבעים שנה. משא ומתן בין מי שעיניו לבצעו, מי שעל הלחם לבדו יחיה, מי שלא לדבר ה' ולמוצא פיו ייחל, בין מי שבא לארץ המקנה ודואג למקנה ובין מי שרואה עצמו כמובא לארץ המובטחת ועליו יעוד.

עבר הירדן נכבש, עומדים ישראל בערבות מואב ועליהם לעבור את הירדן לרשת את הארץ אשר נשא ה' את ידו לשכן אותם בה, והנה שוב מכשול. הפעם לא שליחות מרגלים אשר סופם להניא את העם מלעלות לארץ, לא געגועים מן המדבר חזרה אל ארץ נושבת לאכול שם דגים חינם, כי אם אחרי פגישה ראשונה עם ארץ נושבת, בא רצון לוותר על הליכה לקראת ארץ נכספת ומובטחת ולהתיישב מיד באותה ארץ נושבת כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה. הפעם נכשלים הם לא בכוח הפיתוי של זכרונות כי אם בכוח הפיתוי של מציאות סובבת אשר בהווה.

– " פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" –

אופיים של שני השבטים כחומרנים גמורים אינו מוסבר בתורה ע"י קרקטריסטיקה הניתנת במפורש מפי הכתוב, אלא רק ע"י רמזי לשון, לזה יש לעיין בשאלה א ובשאלה ו. סדר המילים בפסוק, קדמה ואחור של עניינים הם מן האמצעים המובהקים של התורה לאפיין בהם בני אדם של שיחם ושיגם, על ארחם ורבעם. על הקורא בתורה שומה לפקוח עיניו ולבו לראות ולהבין כל שינוי קל, כל תוספת וכל חסר. אין על המורה להראות ללומדים – כצעירים כמבוגרים – את ההבדלים שבין דברי השבטים ובין דברי משה, עליו רק להפנות לבם לכך, שיש הבדלים ושיש לגלותם. רש"י מעמידנו רק על ההבדל בסדר המילים שבין פסוק ט"ו לפסוק כ"ד, אבל לא עמד רש"י על כך, שהם פתחו בזכויותיהם (פסוק ט"ו) והמשיכו ועברו שוב לדבר בחובותיהם וסיימו שוב בזכויותיהם; ואילו משה רבנו פתח בחובותיהם (כ' כ"א-כ"ה) וסיים בזכויותיהם (סוף פ' כ"ב).

ואולם רבים וחשובים מאלה הם שאר התיקונים אשר הכניס משה בחזרתו על הצעתם. יתן המורה לתלמידיו למצאם אחד לאחד ועי"כ יתברר להם אופיים של השבטים. בייחוד יש לעמוד על אופיים החילוני-אזרחי של הצעתם, מעין חוזה שכירות ביניהם לבין שאר השבטים; כאילו המדובר הוא באיזו התנהלות במקום מרעה ובמתן עזרה של שירותים צבאיים כתמורה למקום המרעה, וכאילו אין כאן הליכה לארץ אשר יעד ה' לאברהם יצחק ויעקב. ניתוח מפורט ומעניין מאד ניתן לפרק זה בספר עקידת יצחק (הוצאת ורשא, עמודים 194-192). ועיין גם שאלה ה. שאין פסוקים ג' ד' עומדים בסתירה לאופי החילוני של דבריהם, לזה עין שאלה ז.

מתשובת השבטים (שאלה ד) יש לראות, שהבינו יפה, מה היתה כוונת משה, בחזרם על הצעתם תוך הכנסת תיקוני סגנון ולשון לתוך דבריהם. והשווה לזה גיליון מקץ תשי"ז, שאלה א.