גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת ואתחנן
שנת תשכ"ה

שאלת הבן החכם

דברים פרק ו, פסוקים כ - כה

פסוקים אלה שבהם עוסק גיליוננו קשים הן מבחינת קשרם למה שכתוב לפניהם, הן מבחינת קשרם למה שכתוב אחריהם, הן מבחינת לשונם ותוכנם, הן מבחינת תפקידם בברייתא דארבעה בנים.

על קשרם לנאמר לפניהם מעיר ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים, עמוד קג:

כמו שמצינו בספר שמות יג, יא והלאה, שבפרשת "והיה כי יביאך" נזכר גם כיצד ללמד את הילדים ואיך לענות על שאלותיהם (שמות יג, יד והלאה), כך מצינו כאן בספר דברים, שאחרי הפרשה הפותחת ב"והיה כי יביאך" והפסקה קצרה, כתובה מצווה על הוראת הילדים, הפותחת כמעט במילים של הפסוק המקביל בשמות וכנראה אף כוונתו זהה. אם ישאל אותך בנך על טעם המצוות השונות ומטרתן (פסוק כ) אז ספר לו תחילה על הגאולה הנפלאה מעבדות מצרים (פסוקים כא-כג), ואחרי כן הגד לו שמטרת כל המצוות שציוונו ה' אינה אלא לטובתנו אנו (פסוק כד), ואף על פי כן יחשוב לנו ה' את קיומן לזכות (פסוק כה).

ואילו האברבנאל רואה את קשרם של פסוקינו לפרשה כולה בכך שכל אחת מן הפרשות הקודמות (החל מפרק ו, פסוק ד) היא הסבר נוסף ופירוט לכל אחד מעשרת הדברות, בדרך זו:

פרק ו' פסוקים ד'-ט' לדיבור הראשון.

פסוקים י'-ט"ו לדיבור השני והשלישי.

פסוקים ט"ז-י"ט לדיבור הרביעי.

פסוקים כ'-כ"ה לדיבור החמישי.

אשר לקשיים בברייתא דארבעה בנים כבר הרבו לעסוק בכך מפרשי ההגדה. ולעניין שאלה א יצוין כאן שבהרבה נוסחאות עתיקות של הגדת פסח, וכן בנוסחת הרמב"ם, לא הובא בשאלת הבן החכם הפסוק כצורתו אלא בשינוי קל: "אשר ציוה ה' א-לוהינו אותנו", והטעם מובן.

לשאלה א 1 נביא בזה את אשר שמע החיד"א (מובא בהגדה שלמה של הרב מ. כשר, עמוד כ"א):

שהחכם מזכיר את ה', מה שאין כן הרשע. ואמרו דרך צחות: וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך (קהלת ב, יג), שנאמר: ויקרא א-לוהים לאור יום ולחושך קרא לילה (בראשית א, ה) ….

הקושי העיקרי בפרשתנו הוא בשני הפסוקים האחרונים: קשה, מהי התשובה הניתנת לשאלה ע"י הסקירה הקצרה על יציאת מצרים. והלא החכם שאל לעדות לחוקים ולמשפטים? ולפי פשוטו של מקרא – וכך גם מפרשים רוב פרשנינו – שאל לכל מצוות התורה ולא לדיני פסח. וכן קשה, מה פירוש המילה צדקה כאן? וכן, מה מוסיף פסוק כ"ה על הנאמר בפסוק כ"ד?

לתפישתו של הרמב"ן את המילה צדקה – שבעקבותיה הלך גם הופמן בקטע המובא לעיל – יש להשוות את דבריו לפרשת לך-לך (בראשית טו, ו):

ד"ה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה: פירש רש"י: הקב"ה חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו. ואיני מבין מה הזכות הזאת?, למה לא יאמין באלהי אומן (אמת), והוא הנביא בעצמו? ולא איש א-ל ויכזב, ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה?!
והנכון בעיני, כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים, לא בצדקת אברהם ובשכרו...

ואולם לא כך תפשו את פסוקנו כל המפרשים. והנה הרד"ק מפרש את הפסוק שם כך:

ד"ה ויחשבה לו צדקה: האמונה הגמורה שהאמין בה', חשבה לו הקב"ה לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת ואף על פי כן האמין.

(ואולם עיין גם דברים כ"ד, יג; תהילים ק"ו, לא).