הפטרה

הפטרתנו היא השנייה מבין ז' דנחמתא שמפטירין בשבע שבתות שלאחר תשעה באב, החל מפרשת ואתחנן עד פרשת כי תבוא. המורה ימצא חומר על סידור הפטרות אלה, על דינים ומנהגים הקשורים בהם, בספרו של יעקבסון, חזון המקרא, כרך ב', עמ' 15-11.

לשאלה ראשונה יש להשוות את דברי אברבנאל, לתוכחה שבדברים (כ"ח ט"ו):

גם בחכמי האומות ראיתי מי שכתב כן ואמרו שהתוכחות הראשונות (בפ' בחוקותי) היו על חרבן בבל ולכן היתה הנחמה באחריתם שהיא פקידת בית שני, אבל הקללות שבזאת הפרשה הם על חורבן בית שני ולא באה עליהם נחמה, לפי שלא תהיה עוד גאולה... ומי האיש בעל שכל יאמין, שיהיה ענין בית שני גאולה שלמה, כי הנה לא היה שם קבוץ גלויות, כי אם אנשים מעט 40,000 זכרים שעלו מיהודה ומבנימין ומן הנלוים עליהם מבבל, אבל מעמון ומואב ומצרים, ויון וצרפת וספרד וארצות המערב שהיו שם יהודים מפוזרים מחורבן בית ראשון. לא עלו לבית שני, כי אם מאותם שהיו בבבל לבד, וגם לא עלו כל אשר היו בבבל, רק הפסולת שבהם, וגם הם בעלותם לא היו בני חורין שמה, כי נשתעבדו למדי ופרס, וזמן גדול אחר ליונים, וזמן רב אחר לרומיים, ופעמים היו מורדים בהם ומולכים החשמונאים, ולא מלך עליהם אדם מזרע בית דוד, אשר לו יאתה המלוכה בזמן הגאולה, כי את הנכרים או הכהנים מבית חשמונאי וזולתם כל מאן דאלים גבר, לא היו בבית שני ארון וכרובים, אורים ותומים, ושכינה נראית ורוח הקודש...
בהיות זה כן, איך נוכל לומר, שהיתה שם גאולה ובית מקודש (??!) אין זה כי אם שנתן ה' אותם לרחמים לפני שוביהם והעיר את רוח כורש לתת להם רשיון לשבת בירושלים ולבנות בית לעבוד שם את ה', ולא לצאת מתחת ידם, כאלו מלך ישמעאל היושב עתה בירושלים היה נותן ליהודים אשר בקצות מלכותו לעלות ולבנות בית לה' בתנאי שיהיו תמיד משועבדים אליו, ולא יהיה מתפלא, אם לקצת ימים ימרדו בו, כן הוא ענין בית שני, אבל תמיד היו בכלל גלות ראשון, אם לא שנקבצו שמה, כמו שנקבצו קהל גדול אחרי חורבנו בביתר ובאלכסנדריה ובשאר הארצות ובנו בית ה', וכמו שבנו אחרי כן בגלות כמה בתי-כנסיות, עם היות הבית שבנה הורדוס, אחרי שדמים רבים שפך מחכמי ישראל ומחסידיו, בית יפה בבנינו ועשרו, אבל אין ספק שהורדוס אשר עשאו היה תמיד משועבד אל הרומאים, ומידם נמלך.
וכל זה יורה, שהגלות הראשון הוא אשר התמיד מיום חרבן בית קדשנו ותפארתנו על יד נבוכדנצר עד היום הזה.

עד כאן דבריו שם.

יועמד קטע זה מול פירושו להפטרה ויתברר, מה ראה אברבנאל - בוויכוחו עם חכמי הגויים - להקטין את ערכו של בית שני עד כדי השוואת תקופת בית שני עם תקופת אחד המרכזים בגולה ולבלי הוציא תקופה זו (לרבות תקופת העצמאות של מלכות חשמונאי) מכלל גלות – אשר לדעתו רציפותה נמשכת – ללא הפסק – מחורבן בית ראשון ועד היום.

לשאלה ג יש להפנות את תשומת לב התלמידים שנשתרש בדיבור ובספרות שימוש בפסוק זה שאינו כפשוטו ומרבים לצטטו בהוראה זו, עד כדי שכחת פשוטו של הפסוק. ואולם לא זהו הפירוש של המפרשים שלו מתנגד האברבנאל.

לשאלה ד תובא כאן לשון הברייתא דר' אליעזר, בנו של ר' יוסי הגלילי: למידה ט':

מדרך קצרה כיצד? (דהי"א י"ז) "ואהיה מאהל אל אהל וממשכן" צריך לומר "וממשכן אל משכן" אלא שדבר הכתוב דרך קצרה. מאימתי נידון בדרך קצרה? משיצטרך בענין לומר ודאי. כיוצא בדבר אתה אומר (שמ' ב' י"ג) "ותכל דוד לצאת אל אבשלום", צ"ל ותכל נפש דוד, אלא שדבר דרך קצרה, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (תהל' פ"ד) "נכספה וגם כלתה נפשי".

ומאריך בהסברת הדרך הזו ר' יונה אבן ג'נאח בספר הרקמה פרק כ"ה הנקרא "מה ששמשו בו בחסרון" ומביא דוגמאות רבות מן המקרא. ויעויין לזה גם בספרו של דוד ילין, לתורת המליצה בתנ"ך,[ דוד ילין, כתבים נבחרים, כרך ב', ירושלים תרצ"ט, "הדרך הקצרה", עמ' 85-67] בפרק הדרך הקצרה, ושם מחלק הוא את הפסוקים המפרשים עפ"י מידה זו לי"ג סוגים. פסוקנו (וגם השני בהפטרתנו אשר נדרש הלומד למצוא אותו) שייך לסוג ה'.

  לפעמים משמיטים פעל בסמוך המליץ על פעל מתנגד לו הבא באותו מאמר... (עיין שם).