גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת שופטים
שנת תשכ"ה

אימוּת הנבואה

דברים פרק יח, פסוקים יד - כב

פרשה זו קשה מאד ורבות התחבטו בה פרשנים ופילוסופים. ניתנת כאן אפשרות להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. (יושם לב, שלא לנביא אמת ניתן סימן היכר אלא רק לנביא שקר). אולם סימן ההיכר הניתן כאן כפי הנראה עומד הוא בסתירה להרבה מקומות בנביאים (לס' יונה, לדברי ירמיהו בפרק י"ח ולפחדו של יעקב בבראשית י"ח). האברבנאל, מסכם את הפרובלמטיות של סימן ההיכר הניתן כאן (שלא יבוא דבר הנביא) בשאלתו:

כי לא ימלט או שתהיה בחינתו ביעודים הטובים שיעד לבוא או ביעודים הרעים. ושקר הוא שנאמר, שביעודים הרעים תהיה הבחינה, לפי שכבר אפשר, שיהיה מייעד ביעוד רע שיבוא על איש או על עם, וישוב האיש או העם אל ה' וינחם ה' על הרעה ולא תבוא עליו, כמו שהיה בננוה. ואם תהיה בחינת הנביא בזה, הנה לא יהיה הדבר ולא יבוא ויומת הנביא על לא חמס בכפיו.
ושקר גם כן שנאמר שתהיה הבחינה ביעודים הטובים, שגם כן אפשר שלא יתקיימו מפני המקבל, שמא יגרום חטאו וימנע הטוב ממנו, כמו שמצינו ביעקב, שאם היותו מובטח (בראשית כ"ח) "והנה אנכי עמך ושמרתיך..." הנה בבא עשו כנגדו אמר (פרק ל"ב) ויירא יעקב ויצר לו מאד, שמא יגרום החטא להחזרת ה' מיעודו. וכמו שבאר כל זה ירמיהו הנביא בפרק י"ח "רגע אדבר... ורגע אדבר..." אין לנו אם כן במה יבחן הנביא. ואין ראוי שנאמר, שכאשר לא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה', כי (יש) שלא יהיה הדבר ולא יבוא אשר דברו ה'!!

והנה את הסתירה בין פרשתנו לבין דברי ירמיהו בפרק י"ח ניתן ליישב, אם נבין שהמדובר בירמיהו בכלל אינו באמות הנבואה, ואין השאלה הזו מטרידה אותו שם (ואין הדבר כן בפרק כ"ח) וכל נבואת בית היוצר באה להתנגד לאמונה בגזרה, ולהבלים שחפשי ה' בהכרעותיו ומכריע הוא בכל רגע מחדש בהתאם להכרעותיו של האדם, ואם לא נפרש את המילים "רגע אדבר" – אשלח נביא להודיעכם (כפי שמפרשים אותן כמה מפרשים), לא תווצר שום סתירה בין פרשתנו לבין דבריו.

ואלה דברי הרמב"ן למושג "דבר ה'", ויקרא י' ג' ד"ה אשר דבר ה':

רמב"ן, (אחרי הביאו את דברי רש"י בשינוי נוסחה "עכשו אני רואה שהם קדושים ממני וממך"):

...לשון רש"י ממדרש רבותינו. ואם כן – (כלומר: לפי פירוש זה) יהיה טעם "ונקדש בכבודים שיהיה קדוש בעיני כל העם במכובדי דידעו כי אני שוכן בו". ר"א (=ר' אברהם אבן עזרא) גם כן אמר "הוא אשר דבר ה' לאמור" – ככה אמר לי ה' שיראה קדושתו בקרובים אליו "כטעם רק אתכם ידעתי"... (עד סוף דברי ראב"ע כנ"ל). ואם כן – (=לפי פירוש זה של ראב"ע) הוא דבור ולא נכתב, כי השם הודיעו דרכיו, שכך המדה הזאת לפניו. ולדעתי בדרך הפשט אין צרך לכל זה, כי "דבר ה'" – גזרותיו ומחשבתו וענין דרכיו, "הדבור" יאמר בכל אלה (קהלת ג'): "דברתי אני עם לבי" – חשבתי מחשבה זו, וכן (יהושע ה'): "וזה הדבר, אשר מל יהושע" = זה הענין. וכן (בראשית מ"ג): "על דבר הכסף המושב באמתחותינו", וכן (בראשית כ"ד נ'): "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" – גזר. וכמוהו (מלכים א' ט"ז ל"ו): "באבירם בכורו יסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה, כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע". והנה אמר משה: המקרה הזה הוא אשר גזר ה' לאמור אל לבו: "בקרובי אקדש" שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד – שיהיו נוהגים כבוד במשכני.

ארבע הדעות שהובאו בשאלה ג כולן מתחבטות בשאלות שהבאנו לעיל בניסוחו של האברנבאל ושלושה החכמים שלאחר הרמב"ם [יעויין גם בדברי הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק י'.] כולם מבקרים את דבריו ביקורת חמורה, ונאלצתי לקצר בדבריהם. דברי רלב"ג לפתרון השאלה הם הרבה יותר מסובכים מן הדברים שהובאו כאן.

כדי להקל על הלומד את הבנת דברי קרשקש יובא כאן הסברם מתוך ספרו של הרב שמחה בונים אורבך, עמודי המחשבה הישראלית, חלק שלישי, משנתו הפילוסופית של ר' חסדאי קרשקש עמ' 252*:

משום חדוש יש אף בתורת אימות הנבואה של קרשקש, על רקע פרשנות מקראית-תלמודית ארוכה מגיע קרשקש לידי מסקנה, שהנביא נבחן ע"י קיום או אי-קיום דברי נבואתו, בין לטובה בין לרעה, ושהבטחותיו ואזהרותיו, הטובות והרעות, אינן חוזרות אם הן ראשונות לו והן משמשות מבחן לו לאימות נבואתו...

שם, עמוד 256:

...רבי חסדאי מציע פתרון אחר: בשעה שהנביא עומד למבחן צריך היעוד שלו – בין שהוא לטובה בין שהוא לרעה – להתקיים, כי בזאת ייבחן ובלעדי כך לא היה אפשרי – שמבחן הנביא, אומר קרשקש כאלו דרך אגב, הוא או באות פלאי ואז דיו באחד, או ביעודים לעתיד לבוא, ואז דרושים לכל הפחות שנים – ולפיכך יש לפרש את הכתוב: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה'" כמשמעותו הפשוטה, שלא חילק הכתוב בין יעוד לטובה ובין לרעה, כי מדובר בו על עת המבחן, כמו שיוצא מן הכתוב הקודם (שם כ"א): "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'" הרי שהכתוב עוסק בדרכי המבחן של הנביא.
קרשקש מסתמך על שורה של כתובים, כגון דברי אליהו (מלכים ב', א' י'): "ואם איש אלוקים אני תרד אש...", ולפניו דברי משה (במדבר ט"ז): "אם כמות כל האדם ימותון אלה... לא ה' שלחני". ואם יחזור מיעוד רע בעת המבחן, במה ייבחנו דבריהם שלא היו שליחי אלוקים? אך כשהיעוד אינו מכוון לאימות, אז יתכן שישתנה כי הוא גמול או עונש על מעשים טובים או רעים, ועם שנוי המעשים הללו מוצדק הוא השנוי במערכת אלוקית זו, ומתוך כך ישתנה היעוד הנבואי מרע לטוב ולהיפך, ואין בזה משום בטול דברי הנבואה, שהרי הם כאלו היו על תנאי, אף שלא פורש התנאי, שהוא מובן מאליו והוא יסוד השקפת העולם המוסרית התורנית נבואית.
לעומת זה לא יתכן, שיבוא שנוי בנבואה נויטראלית, שאין לה ענין לא לרע ולא לטוב, כגון דברי האתונות של שאול. ומתוך כך – ממשיך קרשקש – יש לפרש את מימרת חז"ל, שכל יעוד לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, רק כשתנאי זה אינו מהותי.

עד כאן דברי הרב אורבך.

-------------------------------------------------------------------------------

* הוצאת המחלקה לחנוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית, ירושלים תשכ"ג.