גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי ההפטרה
פרשת שלח לך
שנת תש"ל

הפטרה - מרגלי יהושע

יהושע פרק ב

לכבוד הפירוש החדש לספר יהושע שהופיע זה עתה הוקדש גיליוננו זה להפטרה. וכמה משאלות גיליון זה נשאלו לאחר העיון בפירוש הזה.

לשאלה ב נעיר בזה שרוב פרשנינו לא פירשו את המילה חרש לא כר' יהודה ולא כר' נחמיה ולא כר' שמעון בן יוחאי, וגם לא כרלב"ג, האומר:

מילת "חרש" תאמר בפנים רבים. המכוון ממנה (=בפסוקנו) לפי מה שאראה הוא מעניין (משלי ג' כ"ט) "אל תחרש על רעך רעה", וכן (איוב ד' ח') "כאשר ראיתי חורשי אוון", שהוא מעניין מחשבה. הרצון בזה שכבר שלח יהושע שנים אנשים מרגלים מחשבת אנשי הארץ, רוצה לומר שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם...

ואולם כאמור לא זו דרך הפשטנים בין מפרשינו אלא כדברי הרד"ק, (ואף הוא נותן לנו פירוש כפול):

ד"ה חרש לאמור: הזהירם שילכו בשתיקה, הולכים כחרשים שלא ירגישו בהם... ות' "ברז" רוצה לומר בסתר שלחם כי רצה שלא ידעו כל ישראל...

ובדרך זו הלך גם קיל.

שאלה ג היא קשה: המבוכה שנבוכו בה המפרשים היא בעיתוי שליחות המרגלים.

וכבר עמד על כך רש"י, פסוק א':

ד"ה "וישלח יהושע": על כרחי אני צריך לומר שבתוך ימי אבל משה שלחם, שהרי לסוף ג' ימים שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן, שמשם אנו למדים שמת משה בז' באדר, כשאתה מונה שלשים ושלשה יום למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון. ועל כרחך משנשתלחו המרגלים לא עברו את הירדן עד יום החמישי (=מיום שליחתם).  שנאמר (פסוק כ"ב) "וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים, בו בלילה (פסוק כ"ג) "...ויעברו ויבואו אל יהושע בן נון..." (פרק ג' א') "וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשיטים", הרי יום רביעי (ג' א') "וילינו שם טרם יעבורו", נמצא שלא עברו עד יום חמישי.

ואולם לא כך מפרשים פרשנים אחרים, אשר קשה היה להם שבעוד כל העם עסוק באבלו של משה וכבר שלח יהושע מרגלים והתכונן לבאות. ולכן ניסו לפרש מילת (א' י"א) "בעוד שלשת ימים אתם עוברים" באופן אחר. יעויין ברלב"ג.

ושוב בדרך אחרת ניסה הגר"א, לפתור את שאלתנו:

ונראה שבאותו יום שתמו ימי אבל משה, דהיינו יום שישה בניסן, באותו יום של מרגלים ובאותו היום באו אצל רחב ושלחה אותם תחילה ליל שביעי וישבו בהר יום ז' ויום ח' וליל ט', הרי שלשת ימים, ובאותו הלילה הלכו ליהושע, "וישכם יהושע בבקר", ביום ט' "וילינו שם טרם יעבורו" ליל עשרה בניסן וביום עשרה עברו את הירדן.

מכל מקום על המורה, לפני העמידו את תלמידיו בפני שאלה ב, להצביע על שלושת הפסוקים:

א' י"א

"כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן..."

ג' ב'

"וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה..."

והעיקר ג' י"ט

"וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן"

כדי שיבינו מה הם הקשיים שבהם מתחבטים פרשנינו.

וכלפי אותם פרשנים ההולכים בעניין זה בשיטת רש"י ("שבתוך שלושים ימי אבל משה שלחם") מעיר קיל, שפרשו כך:

            כנראה בגלל אי ידיעת המרחק המדויק שבין אבל השטים ליריחו...

המרחק בין אבל השטים לבין יריחו בקו אוויר הוא כעשרים קילומטר, מהלך כארבע שעות ברגל!

בשאלה ה העמדנו את רחב על ידי שני הנכרים אשר כבר התקיים בהם אותו דבר שלו אנו מפללים: "יכירו וידעון כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך", וקל לראות שהיא בדבריה עולה על שני האחרים. הדבר מודגש כאן מפני שרבים המורים בבתי ספר היום המשווים אותה ל"איש" היוצא מן העיר לוז והמראה לבני יוסף העולים עליה "את מבוא העיר" (שופטים א' כ"ב-כ"ה), ואין דומה כלל. כי מניעי האיש ההוא אינם ידועים לנו, נראה שעשה מה שעשה מפני שהבטיחו לו "ועשינו עמך חסד". ואילו רחב מנמקת את מעשה בהכרתה באפסות האלילים וביחידות ה' – ואין במקרא ערך עליון מעל להכרה זו, ואין ערך היכול להתחרות בו, ולכן כל המגנה את רחב כ"בוגדת בעמה ובארצה" מתרחק ריחוק מוחלט מכל מהלך מחשבה מקראי.