דברי אברהם לעבדו

בשאלה א עסקנו גם בגיליון חיי שרה תש"ך (שאלה ג), אמנם בהבאת פרשנים אחרים. השאלה אינה כלל וכלל שאלה לשונית בלבד (אם "מולדת" פירושה משפחה או אם "מולדת" פירושה מקום היוולדו) אלא היא שאלת מגמת הסיפור כולו. נוסיף בזה גם את דעתם של עוד שני מפרשים; בייחוד מאלה המראים את הקשר שבין פרט זה לבין הסיפור כולו:

שד"ל:

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך: תלך אל ארצי ובהיותך שם תלך את מולדתי, כלומר אל משפחתי ולקחת אישה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תיקח מעירי (אברבנאל). וכן משמע ממה שאמר אחר זה (ז) "ולקחת אשה לבני משם" ר"ל מן הארץ או מן העיר ההיא. ועוד סיוע לזה מן הנחש שעשה אליעזר, שהרי אם היה מושבע ועומד שלא לקחת אלא ממשפחת אברהם, היה לו לשאול מיד: "איה בית נחור?" ולא להמתין שתזדמן לו אישה מן השואבות אשר בלא ספק רבות היו, ואשר ממשפחת נחור היו בטלות במיעוטן בין כל בנות העיר.

מלבי"ם:

ד"ה ויהי כאשר כלו הגמלים... ויקח האיש נזם זהב: המפרשים תמהו איך נתן לה המתנות קודם ששאל אותה "בת מי את?" ולדרכי לא קשה, כי אברהם לא ציווה לו כלל שייקח ממשפחתו, רק שייקח אישה מארץ מולדתו, וכל אישה שהיא מחרן ראויה לזה, אם יימצא בה המעלות הראויות שתהיה אשת יצחק, ועל כן נתן לה תיכף המתנות.

שאלה זו - מה היה חפצו של אברהם (שתהיה ממשפחתו דווקא או שתהיה מארצו?) על המורה לבררה מיד עם לימוד פסוק ד אשר בו אברהם מודיע את רצונו, כי הבנת הפרק בפרטיו תלוי בכך. (כאשר מתברר לדוגמא מתוך הויכוח של אבן כספי והראב"ע בעניין הסדר בו נתן המתנות ושאל למשפחתה).

השאלה האחרת החשובה ביותר, אשר גם אותה יש לברר עם תחילת לימוד הפרק, היא: מהי סיבת אברהם לבקשתו זו, להעדפת בנות ארץ מולדתו על בנות כנען; בררנו אותה בפרוטרוט בגיליון חיי שרה תשכ"א (שאלה א) .

בשאלה ב הובאו דברי אבן כספי האופייניים להתנגדותו לכל מי שמדייק בהבנת המילה בגדרה המצומצם, כי לפי דעתו יש מילים רבות אשר שימושן בתורה רחב הרבה יותר מהוראתן הראשונית. וכל המפרשה בהוראתה הראשונית המצומצמת והמדויקת, הרי הוא לדעתו עסק בהבל וריק. נביא בזה כהסבר לדבריו את אשר אמר לבראשית ח' י' ד"ה "ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה" (ודבריו מכוונים נגד דברי הראב"ע העושה חשבונות של שבעה ועוד שבעה ומגיע לתאריכים מדויקים של שליחויות העופות).

רבים מכאובים לאשר אינם בקיאים בלשוננו לשון הקודש ובמלאכת ההיגיון המיישרת כל לשון, וזה כי כבר הודעתיך, כי רבים מן הקודמים נטו נטייה גדולה, לפי שרצו לחבר הלשונות היפך רצון השם שהיה לחלקם, לכן הם טורחים בגזרת "שיבה" ובעניין "עוד" ובעניין "אחרים" וכל זה הטורח לריק, כי רובם אנו לועזים בטעות, כי נבין העניין בטעות, כמו שקדם לנו בלשון "שיבה" ובכלל כי "וישב" "ותשב" וכל מה שהוא משימוש זה נכון ואפשר בכל התחלת התנועה.

וכנראה הרגיז אותו הדבר שמקשים הפרשנים על כל "שוב" שנאמר על מקום שלא יצא האדם ממנו. וכן פירש בפירושו "כפות כסף" למגילת רות (והוא בתוך הספר "עשרה כלי כסף").

ב', ו':

ד"ה השבה עם נעמי: גם על רות, כמו שהודעתיך כי זה השורש אין תרגומו Retourner (כוונתו: אין פירושו חזרה למקום שממנו יצא, אלא מובנו "שוב" – בוא ! ) וראייתו מפרק ט"ו "ודור רביעי ישוב" מוכיחה שמתוך זעמו על דיוקים ודקדוקים מיותרים לדעתו לא ראה עיקר גדול של תפישת התורה את אברהם ואת זרעו כאישיות אחת - ואשר על כן בצאת אחד מזרעו מארצו ובהיוולד לו במרחקים בנים ובני בנים הנה עוד על דור אחרון יאמר כי ישובו בנים לגבולם.

ויש להסביר לתלמידים כי לא כל פירוש המתיימר שהוא מפשט את הדברים באמת יורד לעומקו של הפשט. ועיין לזה גם גיליון חיי שרה תשכ"א שאלה ג.

לשאלה ד2 נביא בזה את הגדרתו של רד"ק ל"אמירה" ו"דיבור" מתוך -

ספר השורשים, שרש דבר:

יש הפרש בין דיבור ואמירה, כי האמירה אינה בלי סמיכה אל אחר והדיבור הוא מבלי סמיכה אל אחר, כי הוא מורה על עיקר הדיבור שהוא באדם, כמו שתאמר "אדם חי מדבר" ואל תאמר "אדם חי אומר" ואע"פ שאין הסמיכות כתובה לפעמים, העניין מובן, כי המאמר עם הסמיכה: כמו (בראשית י"ב, יג) "אמרי נא אחתי את" כי בוודאי ר"ל: אמרי לשואלים אותך ולא יאמר לשון "דיבור" על שאינו מדבר אפילו דרך משל, כמו שיאמר לשון סיפור והגדה: (איוב י"ב) "ועוף השמים ויגד לך... ויספרו לך דגי הים".

וכן דברי ר' אליהו מזרחי:

שאינו נופל אצל דיבור לשון "לי" ו"לו", מפני שאין מתנאי "המדבר" שיהיה לו מקבל זולתו כמו "האומר". וזה, שה"אמירה" היא הגעת המצויר בנפשו לזולתו עם אותיות המבטא המורים בהסכמה על המצויר בנפשו, ולא כן "הדיבור". כי הדיבור הוא הוצאת המצויר בנפשו חוץ לנפש יהיה שם שומע או לא... ולכן אחר שאין למדבר מקבל זולתו לא תבוא עליו מילת לי ולו ולהם המורים על המקבל, אבל אצל אמירה שצריך מקבל נופל בה לשון לי ולו ולהם.

ואולם הרמב"ן חולק על הבחנה של רש"י בין "דבר לי" ובין "אמר לי...", בייחוד בהסתמכו על שמות ל"ב לד:

"לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ"

ואילו מפרשי רש"י מנסים להסיר תלונת הרמב"ן מעל רש"י.