גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת במדבר
שנת תשכ"ד

בני קהת

במדבר פרק ד

הפרשה כולה פרט לפסוקיה האחרונים עוסקים בעניינים של סדרי מחנה, במפקדים, בדגלים, בחלוקת העבודה, במספרים. מה שקוראים תלמידים "פרשה בלתי מעניינת" ולכאורה אין בה "רעיונות". ואולם הפסוקים האחרונים מפתיעים, יש בהם משהו מן הסוד, מן האי-רציונאלי.  מהו החטא הגדול אשר ממנו מוזהרים כאן, מפני מה יש לחשוש?

(גם מבחינה לשונית פסוקים אלה קשים, ובצידם זה של הפסוקים עסקנו בגיליון במדבר תשי"ט, עיין שם).

בשאלתנו האחרונה שבגיליוננו השנה הבאנו את דעת שני החכמים הרואים את החטא כפגיעה לא רק בסדרי העבודה כי אם גם כפגיעה בעמדה הנפשית הנכונה כלפי עצם העבודה וחשיבותה. שתיים הן הגישות אשר אותן מבקרים החכמים. ר' אליעזר בן פדת רואה את הפגם, את הסכנה שיש לקדמה על ידי תקנה זו, בכך שעלולים בני קהת לברוח מן הארון, ולבחור להם תפקיד קל, "פשוט" פחות מחייב, תפקיד הדורש מן האדם פחות זהירות ומסירות, מפני שקדושתו קטנה יותר, כלומר הסכנה היא: הרצון להשתמט מן האחריות ומכובד האחריות – זה ירוץ לשולחן וזה למנורה - והארון יישאר בלי נושאים ומתבזה;

ואילו ר' שמואל בר' נחמן רואה את הסכנה בגישה מנוגדת לראשונה – ואף היא פסולה.

"היו מניחים את הארון ואת השולחן ואת המזבחות וכולן רצים אל הארון, ליטול שכר". מהו זה? לדעתו אן לחשוש שמא יברחו מן הארון ("חס ושלום - לא היו בני קהת מניחין את הארון") ותפקיד גדול וקדוש ונורא זה לא יפחידם. ומפני מה יש לחשוש? שמא יברחו מן התפקיד הקטן, האפור, אשר אין בו הוד קדושה, ואינו הראשון במעלה וכבוד, החשש הוא שיהיו בזים לקטנות, ומי יעשה את הקטנות, אם ישא כל אחד ואחד עיניו רק לתפקיד הגדול והרם? ומי יהיו נושאי כליהם של העניינים הקטנים הדורשים אף הם טיפול והתמסרות?

לפיכך קבעה התורה: "איש איש על עבדתו ואל משאו". ימלא כל אחד את תפקידו המיועד לו, באשר אין אחד שיוכל למלאו במקומו.

האחריות ל"איש איש על עבדתו ואל משאו" מוטלת על אהרון ובניו לפיכך "אל תכריתו". לדברי אבן כספי בשאלה ג נביא בזה את דבריו לשמות י"ד ו':

ד"ה ויאסור את רכבו: כל המפרשים העמיקו בזה לומר "ציווי" וכן (מלכים א' ו', יד) "ויבן שלמה את הבית" וזה אם שיהיה אמת או לא אמת רצוני שלא יצווה האדון או זולתו על זה, הנה יצדק לומר כל תואר על הפועל הרחוק כמו על הקרוב, כי פרעה הוא האוסר הנכבד בשווה עם העבד, וכן שלמה הוא הבונה כמו האומן עצמו השכיר, אין הבדל, ואין העברה או השאלה בזה כלל, וזה באיזה צד שיהיה סיבה פועלת, אם בציווי אם בזולת זה.