הפטרה כמנהג האיטלקים

נאמר באבודרהם:

ואמרינן בפסיקתא מבראשית ועד שבעה עשר בתמוז מפטירין לעניין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע: תלת דפורענותא ושבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא (=ושתיים של תשובה).
..."וילך" בעשרת ימים שבין ראש-השנה ליום הכיפורים תרתי דתיובתא "דרשו ה' בהמצאו" עד "אקבוץ את ישראל" והיא בישעיה (נ"ה ו'-נ"ו ח')... "האזינו" לאחר יום הכיפורים "שובה ישראל" עד "ופושעים יכשלו בם", והיא בסוף ספר הושע, ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה... וברוב מקומות בספרד מפטירין שבת של עשרת ימי תשובה: שובה ישראל, ובשבת לאחר יום הכיפורים "וידבר דוד לה'" (שמואל ב' כ"ב), ולא יתכן כי הפטרה זו אינה מעניין תשובה, וצריך לומר בסוף תרתי תיובתא, כמו שאמרנו.

אין אבודרהם מזכיר את המצב שלנו השנה, כאשר אין שבת בין יום הכיפורים וסוכות. יש חומשים שלא מוזכרת בם הפטרת דרשו ה' בהמצאו כלל, ויש שכתוב בהם שזו הפטרת פרשת וילך כמנהג אשכנז, וב"חזון המקרא" ליששכר יעקבסון נאמר "כמנהג ספרד כשהפרשיות נצבים-וילך מחוברות מפטירין ל"וילך" דרשו ה' בהמצאו".

הפסוקים הראשונים של הפטרתנו קשים, כי לא ברור הקשר בין שני פסוקיו הראשונים ובין ח'-ט' הנראים כבאים לתת הנמקה לנאמר בו'-ז'. יש החושבים שזו הנמקה נגד האמונה בגזרה אשר כבר נחרצה ואין להשיבה ולא תועיל תשובה. וכן דעת הראב"ע.

הראב"ע, פסוק ח':

ד"ה כי: טעמו כי חשבתם שאגמול לכם רע אף על פי שתשובו אלי על כן לא מחשבותי כמחשבותיכם, כי במחשבותי להיטיב לכם...

גם מפורש בספר יחזקאל "הדרכי לא יתכנו".

ובדומה לו אומר גם דוד ילין, בספרו חקרי המקרא לפסוקים ז'-ח':

תוכן שני הפסוקים האלה ועניינם ממש כדברי יחזקאל ל"ג י'-כ', כי הם חשבו והאמינו בעוון הבא בירושה ובגזירה עליונה שלא יוכל איש להיחלץ ממנה ואם חטא אין לו תקווה, והנביאים הוכיחו כי לא זו דרך ה'.

אבל אם נקבל את דעת האומרים כי הנביא חוזר בפרקנו על אותם רעיונות שנאמרו בפרק מ' ושהוא נלחם כאן נגד אותו הלך רוח בעם שנגדו הוא פונה בפרק מ', יתבאר הדבר באופן אחר (שאלה א).

גיליוננו עוסק בעיקר בפסוק ראשון של הפטרתנו. מה שעורר את הויכוח בין הפרשנים הוא הבי"ת של "בהמצאו", ושל "בהיותו קרוב". כי מצאנו שימושים רבים מאוד לבי"ת בעברית מקראית (וגם בעברית שלנו). וכבר עמד על כך אדון המדקדקים ר' יונה אבן ג'נאח, בספר הרקמה: שער ו' "ביאור רב ענייני האותיות התוספות וזיכרון מקומותיהם":

והבי"ת יוסיפוה בראש השמות לעניין כלי או מחזיק כמו "בבית אחד יאכל..." ואשר יסתעף מהבי"ת אשר יהיה בעניין הכלי אמרו (תהלים נ"א) "למען תצדק בדברך" (במדבר ט"ו) "באכלכם מלחם הארץ", כלומר: בעת דברך ובעת אכלכם... ויוסיפו הבי"ת גם כן בעניין "מן" כמו (ויקרא ח' ל"ב) "והנותר ממנו בבשר ובלחם..." העניין – מן הבשר ומן הלחם... ... ...
העניין – מן הבשר ומן הלחם... ... ...
ותהיה הבי"ת עוד לדביקה ולהיעזר. היות לדביקה כמו "ותדבק נפשו בנפש דינה"...
ותהיה הבי"ת בעניין כמו "למען" או "בעבור" כך וכך כמו (בראשית י"ח) "התשחית בחמשה" כלומר בעבורם...

ועוד ועוד

אבל בין הפסוקים הרבים מאוד (עשרות רבות) המובאים בפרק ההוא לשימושי הבי"ת אין הוא מביא את פסוקנו.

להבנת שאלה ב2 (4) יש לעיין גם בדברי הראב"ע לפרק מ' פסוק א' אשר גם שם ירמוז כי דברים אלה נאמרו בזמן גלות בבל, וכוונתם לעודד את הגולים המתייאשים מן הגאולה, ובזה גם עזר לפתרון שאלה א.