פגישת יצחק ורבקה

בגיליון תש"ד עסקנו בסיפורו של העבד (פסוקים ל"ה – מ"ט) ובהבדלים הרבים והשונים שבין סיפור זה לבין סיפור הכתוב (פסוקים א – כז). הפעם עוסקים אנו בפסוקים אחדים שבסוף הפרק.

הסכמתם של בני משפחת רבקה שבאה בעקבות סיפור העבד ובהשפעתו, נאמרת בצורה מוחלטת: "לא נוכל דבר אליך רע או טוב". הקושי בביטוי האחרון בולט. "דבר מטוב ועד רע" כרגיל פירושו לדבר כל דבר שהוא  -  ואם לא יכלו לדבר רע או טוב – כיצד זה המשיכו לדבר? ולמה לא ידברו דבר טוב?

רש"י  הולך כאן בדרך שבה על הפרשן ללכת בכל מקרה שהביטוי אם יפורש כמשמעו, בכל היקפו, אינו משתבץ להקשרו. במקרים אלה על הפרשן לצמצם את היקף הביטוי ולראותו כלשון גוזמא.

ועיין

רש"י, בראשית י"ח, יז:

ד"ה אשר אני עושה: בסדום לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו', קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי.

רש"י, בראשית מ"א, מד:

ד"ה את ידו ואת רגלו: כתרגומו.

ראב"ע,  שמות ט', ו:

ד"ה וימת כל מקנה מצרים: רובו. כי הנה כתוב שלא העז את מקנך. וככה תמצא בברד ואת כל עשב השדה. והעד מכת הארבה ואכל את יתר הפליטה.

בשתי הדוגמאות הראשונות שהבאתי מפרש רש"י שהכוונה אינה לביטוי במלוא היקפו אלא בשטח מסוים אחד. לגבי עשיית ה' – עד כמה שהיא נוגעת לסידור, ולא כל עשייתו. לגבי שלטונו של יוסף – בשטח הצבאי. וכן במקומנו. לא כל דיבור שהוא נשלל אלא דיבור של סירוב הוא הוא שנשלל. ו"טוב" ו"רע" אינו מתייחס לתוכן הדיבור אלא לצורתו.

(בדרך זו הלך הרמב"ן בפרשו את הביטוי "מטוב עד רע", פרק ל"א, כ"ד:

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע"

... ופשוטו: השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טוב אם ישוב עמך מדרכו או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבוא עמך...

גם כאן צומצם הביטוי "לדבר מטוב ועד רע" לדיבור על שיבה עמו מדרכו).

קושי אחר בפסוקנו (ב) הוא מציאות שם ה' בפני נכרים.

לשימוש התורה בשם הויה ובשם אלוקים ולהבדל שביניהם הקדיש קאסוטו שני פרקים שלמים בספרו "תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה"[1], ונביא אחדים מן הכללים שניתנים בספרו[2]:

... בשם ה' (משתמשת התורה) כשמדובר על אלוקי ישראל ביחס לעמו או לאבותיו של עמו, ובשם אלוקים כשמדובר על האלוהות ביחס למי שאינו שייך לעם הנבחר.
בשם ה' כשהתוכן שייך אל המסורת הישראלית, ובשם אלוקים כשהתוכן שייך אל המסורת הבין-לאומית.

לפי זה ייפלא השימוש בפסוקנו. ואולם קאסוטו מוסיף גם הסברים לכל הנראה יוצא מכלליו, כגון:

מובן, שאף בפי אנשים זרים בא שם ה' כשרצונם דווקא להורות על אותו האל המיוחד שהיו אבותינו עובדים אותו. למשל כ"ו, כח–כט; ל', כז.

לשאלות העוסקות בפגישת רבקה ויצחק יש לעיין בייחוד בגיליון תולדות תש"ו, שאלה א.

לתפישות השונות של המילה "לשוח" יש לעיין גם בגיליון חיי שרה תשי"ג, שאלה ג.

------------------------------------------------------------------------------------

[1] הוצאת ספרים על שם מאגנס, האוניברסיטה העברית תשי"ט.

[2] שם, פרק ג', "עוד על השמות האלוהיים", עמודים 17-31.