גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת וארא
שנת תשכ"ב

מכות דם וצפרדע

שמות פרקים ז - ח

כדי להראות לתמידים שיש מבנה ושיטה והקבלות מסוימות בסיפור עשר המכות, טוב לתלמידים להכין טבלה מעין זו:

התראה

הוצאה לפועל

 

תגובת החרטומים

תגובת פרעה

ויתורי פרעה למשה

דם

יש, "הנה אנוכי מכה..."

על ידי משה ואהרון

"ויעשו כן החרטומים"

"ויחזק לב פרעה, ולא שמע... ולא שת לבו"

 

צפרדע

 יש        

כינים

 אין        

ערב

         
 

דבר

         

שחין

         

וכן הלאה.

ועל פיה יוכלו התלמידים בעצמם לגלות את החילופים במכות שבאות לאחר התראה ובמכות שבאות בלי התראה.

דרך זו של חלוקת המכות לשלושה מחזורים של שלושה מלבד העשירית (שלפיה הלך כנראה גם ר' יהודה בתתו בהם סימנים. דצ"ך עד"ש באח"ב) הלכו בה רוב המפרשים.

אולי יש גם ניסיונות לסיסטמטיצזיה אחרת, ונביא בזה את ניסיונו של ר.נ.ה ויזל, שהביאו רגי"ו בפרושו לשמות ז' ג' (ספר תורת אלוקים מתורגם איטלקית ומבואר ע"י יצחק שמואל רגי"ו מגוריציאה, נדפס ווין 1821):

דע, כי כל המכות שהביא הקב”ה על מצרים נחלקים לד' סדרים בכל סדר ג' מכות ואלו הן:
הסדר הראשון תנין (!) דם צפרדע
הסדר השני כינים ערוב דבר
הסדר השלישי שחין ברד וארבה
הסדר הרביעי חשך מכת בכורות קריעת ים סוף.
והד' סדרים האלה מקבילים אל ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהם דן ה' ית' את עולמו, והן דבר, חרב, רעב, חיה רעה. וכן התוכחות שבפרשת בחקותי והעונשים בשירת האזינו (דברים ל"ב כ"ד), וכן במשניות אבות פרק ה' (משנה ח-ט) "שבעה מיני פורענויות" כולם הולכים על הסדר הזה.
       והנה לכל סדר קדם מופת אחד הנקרא תוכחה והיא מכה קלה שיש בה מעט צער, ובאה להתרות בם שאם לא ישובו – יכם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו – הן תנין, כינים שחין וחושך, ואלה הם שקראם הכתוב כאן אותו ומופתים, כי הן אותות על סדרי המכות הבאים אחריהם.

הלומד יכריע בעצמו אם מתקבלת חלוקה זו על דעתו אם לא.

לשאלה ב' כוונת שני הפרשנים להוכיח שאין בלקיחת המטה שום כוונה מאגית ואין המטה והרמתו גורמים להבאת האות, מלחמה זו בהבנה מאגית של פסוקים כבר מצאנוה בדברי חז"ל, כגון מה שהביא רש"י על פי המכילתא, שמות י"ז:

ד"ה ומטך אשר הכית בו את היאור- מה ת"ל: אשר הכית בו את היאור? אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורענות: בו לקה פרעה כמה מכות במצרים ועל הים, לכך נאמר: "אשר הכית בו את היאור" – יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן.

ובכן: אין המטה סיבת המכה אלא סימן להתחלת המכה, בדומה לזה מדגיש הראב"ע, גם במקום המוזר והסתום של הנחש השרף בבמדבר (חוקת) כ"א ח':

ד"ה עשה לך: ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כוח עליונים וחלילה חלילה, כי הדבר נעשה בציווי השם ואין לנו לחפש למה צורת נחש, ואם לא כן – יראנו היש עץ שימתיק המים המרים, אפילו הדבש לא ימתיקם, (שמות ט"ו) ומה טעם לשום דבלת תאנים על השחין (ישעיה ל"ח כ"א) ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין! והאמת, כי נשגבה ממנו דעת עליון.

ומדרש לקח טוב (ויצא) מפרש דרך זו – לא כסיבה אלא כסימן, - את המקלות המפוצלים אשר הציב יעקב בשקתות המים, שלא היו המקלות סיבת חולדות עקודים ונקודים אלא רק סימן לפרסום הנס, ואם לא כן

... כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן?? הוא כלא כלום!! אלא ללמדך כי סייעתא דשמיא היה.

                        (ועיין גיליון ויצא תש"י)

שאלה ג'1 מתכוונת לשיטתו של רש"י בבחירת מדרשו, רש"י עצמו (בראשית ג' ח'):

ד"ה וישמעו קבע את קנה המידה שעל פיו קרב או רחק מדרשי חז"ל לפירושו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דיבור על אופניו.

ואף במקומנו יש למצוא את הפסוק אשר על פיו בחר במדרש זה ולא באחרים, ועיין גם גיליון שמות תשי"ב.