כבד את אביך ואת אמך

כדרך שנהגנו בכמה מ"גיליונות לפרשת השבוע" לפרשת יתרו, כן נהגנו גם השנה, הקדשנו את כל הגיליון לאחד מעשרת הדברות. מצוות כבוד אב ואם - אם כל היותה מובנת ושגורה בפי ילדינו - הרבה בעיות כרוכות בה ובלשון הכתוב שבדיבר זה, וכאן עסקנו רק באחדות. האם מצווה זו היא מצווה שכלית בלבד שבין אדם לחברו (כדעת רבים) או האם היא יותר מ"פריעת חוב", יותר ממצווה השייכת ל"מושכלות" אלא היא "גזרת מלך"? בזה נחלקו הדעות של ראשונים ואחרונים. (שאלה ב)

שאלה זו מתעוררת בייחוד ע"י העמדת דבר זה בסוף הלוח הראשון והרי הוא מעין מעבר בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו. וכבר פילון האלכסנדרוני עמד על כך (בספרו עשרת הדברות) שמצוות כבוד אב ואם ממוצעת בין המצוות שבין אדם למקום לבין המצוות שבין אדם לחברו, מפני שיש בה משתיהן והאבות הם הממוצעים בין אדם למקום. על מהות "הכבוד" ועד היכן מגיעים חובות הבנים לאבות על זה מדובר הרבה אצל חז"ל. והמורה יוכל לקרוא לפני תלמידיו כמה מדברי חז"ל (קידושין דף ל) שנאמרו בעניין זה, ואף סיפורים שסיפרו על מנהגי חכמים בקיימם מצוות אלה, וגם על צדיקים מבין הנכרים שהחמירו במצווה זו. כגון ספורים אלו:

כך שנו רבותינו: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: כבוד אב ואם... אמר ר' אבהו: שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול: "איזהו כבוד אב ואם?" אמר להם: "צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון, שהיתה אמו חסרת דעה והיתה סוטרת לו בין חבריו (בנוכחות חבריו) ולא אמר לה אלא: "דייך אמי". פעם אחת באו חכמים אצלו ליקח הימנו אבן אחת טובה, שנאבדה מאפוד של כהן גדול. והיה דר באשקלון ופסקו עמו באלף זהובים, נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן ולא ציערו - ויצא לחוץ ריקם. כיון שלא הוציאה כסבורין שמבקש מהם יותר והעלו דמיה עשרת אלפים זהובים. כשנעור אביו משנתו, נכנס והוציאה להם; בקשו ליתן לו עשרת אלפים זהובים - אמר להם: "חס לי! איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא" (ומה שכר נתן לו הקב"ה? אמרו רבותינו באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה בעשרת אלפים זהובים)".

(ע"פ מסכת עבודה זרה כג ע"ב - כד ע"א).

המורה ימצא חלק מן החומר במרוכז ב'ספר האגדה' של ביאליק-רבניצקי עמודים תצט-תקא.
וכן יעיין ברמב"ם, הלכות ממרים פרק ו.

שאלה אחרת שהעסיקה פרשנים שונים היא שאלת השכר המובטח והוא השכר היחידי בכל עשר הדברות ובא בכבוד אב ואם דווקא. יש לעסוק בפירוש מילת "למען" במקום הזה, האם כוונתה שכר מכוון מצד עושה המצווה, הרואה בו את תכלית המצווה או האם פירושה תוצאה הבאה מעצמה, כפי שפירשה שד"ל:

אין טעמו: בכוונה שיאריכון ימיך, אלא כי על ידי כך יאריכו ימים; פעמים הרבה מילת "למען" נאמרת לא להורות על התכלית המכוונת, אלא להורות מה יהיה המסובב, כגון "והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך" (תהלים נ"א, ו'). וכן "והיה להם דבר ה' צו לצו ... למען ילכו וכשלו אחור" (ישעיה כ"ח, י"ג).

ויעויין לזה דברי הרמב"ן, דברים פרק כ"ט פסוק י"ח:

והתברך בלבבו: ... ואין "למען" במקום הזה טעם, שאלך בשרירות לבי בעבור שאספה הרוה עם הצמאה, אבל הוא כמו "לספות", יאמר הכתוב כי בעבור זה יהיה כך. כי בכל סבה עם עלול יאמר "למען", בין שיעשה אדם הגורם לרצותו (בהתכוונו) בעלול (לתוצאה העלולה לצאת מן הסיבה), כמו "למען אשר ייטב לך", בין שיהיה אדם הגורם לכך שלא מדעתו, כמו "למען למוג לב" (יחזקאל כ"א, כ').

ואילו שאלה שנייה הקשורה בשכר היא האם "האתה" המובטח כאן האריכות ימים הוא "האתה" האינדיבידואלי של כל בן ובן או הכללי, הציבורי של כנסת ישראל (שאלות ג, ד).