פרשת שקלים

גיליון זה הוקדש הפעם לא לפרשת השבוע אלא לפרשת שקלים, הנקראת בשבת ראש חודש אדר או בשבת שלפי ראש חודש אדר.

יפה להסביר לתלמידים את הקשר על פי הנאמר בגמרא מגילה י"ג:

אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.
והיינו דתנן: "באחד באדר משמיעין על הקלים".

רעיון זה שהמעשים הטובים, בכוחם לבטל את המעשים הרעים (הדומים להם בבחינת מה פוגשים אנו לא אחת במדרשים. – ועיין ויגש תשי"ח)

בגיליוננו  זה הבאנו בעיקר פרשנים מאוחרים (ספורנו, שד"ל, בנו יעקב) אשר תפישותיהם לטעם המצווה הזו שונה עקרונית מן התפישה הרגילה, מן הטעם הניתן ברש"י, (שהיא הדעה המקובלת אם כי רבים המפרשים המתנגדים לה), ואלה דבריו:

ד"ה כי תשא... כשתחפץ לקבל סכום מניינים לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע עניינם.
ד"ה ולא יהיה בהם נגף שהמניין שולט בו עין הרע, והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד.

וכבר אברבנאל, מתנגד התנגדות תקיפה ביותר לתפישה זו מאריך הוא בהתנגדות זו בעיקר בפירושו לשמואל ב' כ"ד ונביא בזה אחדות מטענותיו: ואולם בתחילה מסיק הוא מסקנות הנדרשות מדברי רש"י ואחר כך מפריכם:

ומדברי הרב (=רש"י) בזה יצאו לנו שלוש הודעות: האחת, שהייתה המצווה הזאת מיד ולדורות, שבכל דור ודור כשימנו את ישראל יהיה מניינם על ידי שקלים, ומפני זה בפרשת במדבר כתב הרב ד"ה לגולגולתם: ע"י שקלים בקע לגולגולת. השנית, שעניין מחצית השקל היה הערמה ותחבולה להינצל מהנגף בתתם אותם, כדי שימנו את השקלים ולא ימנו את ישראל. השלישית, שלא מנה משה את ישראל במדבר אבל כל אחד הביא מחצית השקל ואותם השקלים נמנו ולא האנשים.

והנה אחדות מטענותיו נגד תפישת רש"י:

אם היה כל זה מצווה לדורות מצוות לא תעשה שלא ימנם לגולגולת, למה לא נמנו במניין המצוות לדעת כל מוני המצוות?
באמרו: "זה יתנו כל העובר על הפקודים" יורה שישראל עצמם עברו על ידי מניין, כי לשון העברה לא יאמר על נתינת השקלים, כי אם על פקידה לגולגולת.  ... ועוד: כי הנה הכתוב אמר "ונתנו איש כפר נפשו", ואמר "לתת את תרומת ה' לכפר" וזה שהיו השקלים על צד התרומה והמעשר תכלית העבודה האלוקית, לא הערמה ותחבולה להינצל מהנגף.
הטענה החמישית: כי אם הייתה המצווה הזאת נוהגת לדורות, איך ציווהו ה' ית' במדבר סיני "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגולתם"? והדברים האלה יעידון יגידון, שלא נמנו ישראל ע"י שקלים, כי אם לגולגולתם; ומה שפירש רש"י שם (במדבר א' א') שנמנו אז ע"י שקלים – כבודו במקומו מונח – אינו אמת בפירוש הכתובים.

ואולם את טענתו העיקרית מביא אברבנאל בפרושו לבמדבר.

... וכבר פירשתי בסדר כי תשא שלא הייתה המצווה ההיא מחצית השקל שיתנו בעת המניין מצווה לדורות שיעשו כן תמיד, אלא עצה נכונה שכאשר ירצה למנות את העם מדעתו ורצונו שיעשה כן, ויועילו בזה שיתנו כל העם כסף הבקע לגולגולת למלאכת המשכן לצורך האדנים ... אם כן היה המניין ההוא מפני צורך הבקע ולא להכרח המניין, אם היה ה' ית' מצווה למנות, כי "שומר מצווה לא ידע דבר רע" (קהלת ח'). לכן עתה שהיה המניין הכרחי בעם, צווה יתברך שיעשה אותו מבלי בקע מפחד המגפה, כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים (תהלים צ"א) ואל יירא ואל יחת "מדבר באפל יהלך מקטב יש בצהרים". (המליצה לקוחה מתהלים צ"א ו'.)

בגלל סיבה זו, שלא נחשוב שיש כוח המביא אוטומטית נגע ופגע על אדם אם לא שלחו ה', נמנעו המפרשים ללכת בדרכו של רש"י, והוציאו את סכנת הנגע מידי המניין, מידי המפקד כשלעצמו ונתנוהו בידי החטא: חטא הגאווה המביאה לידי מפקד או המתעוררת בעקבות המפקד – לפי שד"ל, חטא שפיכות דמים במלחמה הקשורה במפקד – לפי דעת יעקב; חטא האדם החוטא בכלל – לפי ספורנו.

ואם כן – ישאל השואל – מה היה אפוא חטאו של דוד המלך? על זה יעיין הלומד בגיליוננו לפרשת במדבר שנת תשי"ז, בו הובאו דעותיהם של הרמב"ן, הרלב"ג והאברבנאל בשאלה ההיא.