גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת חוקת
שנת תשכ"ב

סיחון

במדבר פרק כא, פסוקים כא - ל

פרקנו זה העוסק בכיבוש עבר הירדן יש ללמוד אותו יחד עם פרק ב' בדברים. וכבר אמרו רבותינו במדבר רבה חוקת י"ט כ"ח:         

כל דברי תורה צריכין זה לזה, שמה שזה נועל זה פותח.

וכן אמר חזקוני, ביחס לפרקנו ולפרק ב' בדברים:

ויש כמה דברים – ענייניים – שהם עניים במקום אחד והם עשירים במקום אחר.

על שלושה עמים הוזהרו אבותינו שלא להתגרות בהם:
על אדום נאמר (דברים ב' ה')

"כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם"

על מואב (דברים ב' ט')

"כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ"

על עמון (דברים ב' י"ט)

"כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ"

 ואילו בקרבם לסיחון נאמר (דברים ב' כ"ד)                             

"רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי
וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ
וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה"

ואילו אנו רואים שוב את משה שולח מלאכים ומבקש מעבר בדברים רכים, בדברי שלום כאשר עשה באדום. וזו התמיהה אשר העסיקה את חז"ל ואת פרשנינו. (שאלות א,ב)

והאברבנאל, היודע כל כך לנסח קושיותינו בבהירות מחלק שאלה זו לשתיים:

במקומנו הוא שואל:

אם היתה ארץ כנען אשר נתן ה' לישראל מן הירדן והלאה (כוונו: המערבה) ולא ניתן להם ארץ אדום ולא ארץ עמון ומואב, למה זה נתן ה' בידם ארץ סיחון ועוג וערי האמורי שהיו מעבר לירדן, כיוון שלא היתה ארצם ממתנת ה' לאברהם? ואם נתנה ה' לירושה, למה זו היה שולח משה לשאול לשלום אל סיחון – ו"אין שלום אמר ה' לרשעים".

ולדברים פרק ב' הוא שואל:

אם ה' יתעלה אמר למשה: "... קומו וסעו... החל רש והתגר בו מלחמה" איך שלח אליו משה דברי שלום חפך הציווי האלוקי? ולו היה סיחון משיבו: "הנה כל הארץ לפניך, נכח ה' דרככם", מה יעשה אדוננו משה? האם יחדל להלחם בו? הנה יהיה זה לו עוון פלילי בהמרותו את פי ה'! ואם ילחם בו אחרי הודאת השלום, הנה בלי ספק דבר בלתי ראוי שיחל דברו ומוצא שפתו ישנה אחרי ששאלו לשלום וענה אותו שלום?

בשאלה האחרונה הבאנו גם הפעם כבגיליון בהעלותך תשכ"א אחד מן המדרשים המתמיהים הרחוקים מאוד מן הפשט, הן בדרישת המילים, הן ביציאה מוחלטת מן ההקשר. דרישת שמות עצם פרטיים כבמקומנו (חשבון = חשבונו של עולם, "סיחון" פעם = מלשון שיחה נאה המפתה, היצר הרע, ופעם = שיחים, אילנות שהם סמל לצדיק) מצינו לא אחת במדרשים. ועיין י' היינמן: דרכי האגדה פרקים י"ב,י"ג דרשת המילים, דרשת המשפטים.

למדרשים מסוג זה יש לזכור תמיד את אשר הדגישו הקדמונים לא אחת, שלא התכוונו רבותינו כאן לפרש את הפסוק, אלא שרצו להסמיך את מוסרם על לשון הכתוב, ואפילו בדרך של משחקי מילים.
וישימו לב לדברי הרשב"א, בפירושו לאגדות בעין יעקב ברכות דף ל"ב:

יש משתבשים וחושבים שהם ז"ל מפרשים הכתובים בהגדותיהם וכיוצא בזה (=כפי שפרשוהו שם בברכות בדרך רחוקה מן הפשט) על צד האמת... ובזה ישתבשו רבים, ונחלקו לשתי כיתות:
כת (אחת) מהם לצד נטותם לדברי חז"ל וסומכם על מה שאמרוהו חושבים, כי כן פירוש המקראות באמת, אחר שבא בדבריהם ז"ל כך.
וכת (שניה) מהם משתבשים יותר ונוטים אל צד הכפירה, שחושבים שכן היתה דעתם בפירוש המקראות ההם וחוזרים וגוזרים, שזה שיבוש מהם (=שכאן השתבשו חז"ל ולא הבינו שאין זה פשוטו של מקרא), ולזה יצא לשיבוש גדול ממנו ותולים השיבוש בכל מה שאמרוהו חז"ל, גם בפירושי התורה ובמצוות.
ואלה סכלים באמת ונגד פניהם נבונים.

וכן טוב להביא לפני התלמידים את דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג' מ"ג על שני סוגי הטועים והמשתבשים בהבנת דברי המדרש, המלגלגים על דברי חז"ל מתוך שחשבו שחז"ל חשבו דרשותיהם לפשט, והמאמינים לדבריהם אך אין מבינים שלא נאמרו הדברים על דרך הפשט אלא על דרך "מליצת השיר" ויש בהם סמלים ואליגוריה, ולשון נופל על לשון ודרכים רבות שיריות לבטא את מוסרם.
הדברים הובאו גם בעלון ההדרכה של בהעלותך תשכ"א.