הלוחות השניים

פרק זה בעצם ניתן ללמדו רק בצמידות לפרק הקודם לו. הן דו-השיח המתנהל בין ה' ובין משה הפותח בל"ב ז' כאשר נתן ה' "שבילים למשה" הולך ומתנהל דרך ל"ב ז'-ח' ל"ג ל"א – ל"ג ה'. ופותח שוב ל"ג י"ב-כ"ג ומסתיים בפסוקי פרקנו ל"ד א'-י'.[*]

גליוננו זה מצטמצם בפסוקים העוסקים בלוחות השניים. הרבה נאמר עליהם בהשוואה ללוחות ראשונים, ואף דעות מתנגדות זו לזו. כבר הראב"ע חולק על רב סעדיה בשאלה אם ראשונים נכבדים משניים או להיפך. וכוח זה הקצר בפירוש הראב"ע הנדפס בחומשים שלנו בא במפורש ב"פירוש הקצר", ומשום שאינו מצוי, יועתק בזה:

ויאמר הגאון, כי השניים נכבדים מן הראשונים בשבעה דרכים: האחד שתיקן להם ארון ששם שם הלוחות; והשני כי בשניים כתוב (דברים ה' ט"ז) "למען ייטב לך", שהוא טוב העולם הבא; והשלישי כי יש עליהם שלש בריתות, והם (ל"ד י'): "הנה אנכי כורת ברית", (ל"ד כ"ז): "כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית", (ל"ד כ"ח): "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית"; והרביעי כי גם חלק מהשמים והארץ כגוף בן אדם; והחמשי שהראשונים הורידם ביום חול (כוונתו: הראשונים הורידם בשבעה עשר בתמוז והשניים ביום הכפורים); והששי כי בעבורם (=בעבור השניים) קרן עור פניו, והשביעי כי קבלום ישראל, כי התאבלו על הראשונות.
ואין צורך להשיב על דברי זה הגאון, כי ראיתים הם כדברי חלום, לא מעלים ולא מורידים, רק יצא עתק מפיו. והאומר כן – חייב שילקה, כי ידוע כי מכתב האחרונים כמכתב הראשונים – מכתב אלוהים הוא, והנה הם במכתב שוים הראשונים, ועל דעתו בראם השם, והשניים פסלם משה מאבן נבראת, והנה מעשה משה נכבד ממעשה אלוהים?

ויכוח זה הולך ונמשך מדור לדור כאשר הבאנוהו – בגיליון. יש להבדיל בין הרואים בלוחות חצובים בידי אדם הכרח, עניין של לית ברירה (כגון בעל העקדה), עניין של ירידה גרידא (קאסוטו), ובין מי שרואים בעשיה אנושית זו אמצעי ללמוד לקח גדול. יושם לב בייחוד לדברי בעל משך חכמה הכתובים בפאתוס רב נגד קדושה אימננטית בדברים נבראים.

לדבריו הנותנים טעם לשבירת הלוחות יש להשוות את הנאמר בגיליון כי-תשא תש"ך שעסק כולו בסיבות שניתנו למעשהו זה של משה.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] על הקשרים שבין חלקי השיחה הזו, על הגשרים הנבנים ע"י רמזי מילים חוזרות נאמרו דברים חשובים במאמרו של בובר, Das Leitwort u. der Form typus der Rede. Ein Beispiel 1935 מתוך הספר: Buber-Resenzweig, Die Schrift u. ihre Verdeutschung, Berlin 1936, S. 262-275